בהתחלה, ראיתי אותו מסתובב ליד הבית שלנו, מחזיק לפטופ בידיו ומנסה לתפוס קליטה בין בתי השכונה.

חשבתי שאני הוזה ולא ממש מאמינה למה שאני רואה אבל בפעם השנייה שזה חזר קלטתי שמדובר בתופעה.

בחורי חמד מסתובבים לחפש מה שנקרא בשפה קליטת ווי פיי בתוככי שכונות חרדיות בכדי לצרוך תכנים.

האמת כמו כולם אני בחורה דיי נאיבית, בתוך עמי אנוכי יושבת וראיתי דבר או שתיים בחיי.

אבל אף לא אחד הכין אותי להלם הזה של בחורים קטנים עוד לא 15 עם מושגים שאף אמא לא מייחלת או מאחלת לעצמה.

ומה? לא מדובר במשפחות 'מודרניות' או משפחות שכולם בטוחים שאצלם יש, אלא הפוך המשפחות הכי טובות, הילדים הכי טובים, שנחטפו תוך שנייה לישיבות הכי מבוקשות.

חברה השבוע אמרה לי משפט מחזק מאד:

"לחנוכה הזה יש מהות, זה ממש לא מסתיים בערימות של ספינג'ים ולביבות ומסיבות, יש כאן חג רוחני שכל מהותו זה התבדלות, זה עמידה על המשמר, זה התחזקות, זה הנצחון של המכבים על המתיוונים ולא, לא על היוונים."

הייתי בשוק, זו לא חברה שנראית כמו הסטנדרטים המקובלים ולא תכננתי לשמוע משפט כזה ממנה אבל היא אמרה את האמת ועוררה אותי למחשבה על מה שקורה סביבינו על הרפיון, על החיים הדיגטליים שפלשו לנו לטריטוריה מבלי לקבל הסכמה של ממש.

זה מפחיד לחשוב על כך שחג שכל סיפורו והוויתו התרחש לפני כל כך הרבה שנים עדיין רלוונטי הרבה יותר מאי פעם.

הכח של היוונים ומה שניסו להחדיר חזור והחדר וכששמו את המתיוונים בפרונט בכדי שיעשו להם את העבודה השחורה, היום אנחנו בשנת תשע"ז (נעים להכיר) וזה כל כך קשור אלינו, כל כך מה שקורה פה כל יום, פשוט מלחיץ.

כאמא לילדים שבאופן מוזר מדיי גדלים מיום ליום, מתפתחים יפה לצד דרישות הגיוניות (לדעתם כמובן!) מושגים חדשים שרוכשים בדרך, אני מרגישה שמלחמת האור והחושך היא יומיומית, היא מצויה בתוך הלחם והחלב שלנו, היא חלק בלתי נפרד מחיינו, כמו מלווה מסתורי צמוד שלוחש מה שבא לו מתי שנח לו ופעמים רבות הוא מנצח, ומדהים כמה שהוא מאושר מכך.

כן החנוכה הזה זה לא רק סימבוליות ונרות ופקקים אינסופיים וגשם שהורס את כל התוכניות, זה לא רק שמן מעצבן שכבר הרס את המכנסיים של בן החמש שלי, זה לא רק אור ושלהבות וסוב סוב סוב, זה סמל המאבק, זה השיר "באנו חושך לגרש" כי זה מה שצריך לעשות.

זה תפקיד של כל אחד ואחת מאיתנו וודאי אם אנחנו הורים לילדים.

זה תפקיד חשוך, אני יודעת, אבל הוא מאסט.

חנוכה שמח (ממה שנשאר ממנו כמובן).