התלמיד חכם ביקר במועדון ובכה על זה שהוא שותה קפה ליד הגמרא

    הרב אמיר קריספל No Comments on התלמיד חכם ביקר במועדון ובכה על זה שהוא שותה קפה ליד הגמרא

    חידושי תורה מאירים כספירים מאת הרב אמיר קריספל מבאי ביתו ל מרן הגר"ע יוסף • והשבוע: כמה אחוזים מותר לתלמיד חכם להיות גאוותן, והויכוח של היצר הטוב והרע שנגמר בניצחון קצת מפתיע

    הרב אמיר קריספל
    15:05
    28.03.24
    אשת חיל No Comments on "הקב"ה בחר לניסיון הזה את האנשים הכי מיוחדים שלו"

    התכניות האחרונות

    ארכיון תוכניות

    פוסטים אחרונים

    תגיות

    "עם לבן גרתי ואחר עד עתה" (לב, ה)

    "גרתי בגימטריא תרי"ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים" (רש"י).

    לכאורה, יש כאן כפל לשון, שהרי אם יעקב מדגיש לעשו ששמר על תרי"ג מצוות בבית לבן, והקפיד על קלה כבחמורה, מדוע טורח הוא להדגיש שלא למד ממעשיו הרעים? והרי הרמב"ם פסק זאת להלכה (דעות פ"ו ה"א) כדבר פשוט ביותר: "ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך כדי שלא ילמוד ממעשיהם".

    בספר "בן איש חי" (דרושים) לרבינו יוסף חיים מבבל, הביא משל נפלא הפותח לנו צוהר לדרגתו של יעקב אבינו:

    ביום מן הימים, נפגשו בשמי מרום שני מלאכים השונים זה מזה בתכלית השינוי – יצר טוב ויצר רע. פונה היצר הרע לרעהו בהתרסה: אין זה פלא שאתה מצליח לשכנע בני אדם שיקיימו את רצון השי"ת ולא יפלו בתאוות העולם השפל, שהרי לוקח אתה אנשים של צורה, ששיג ושיח אין להם עם מנעמי החיים ומעודם לא בילו את זמנם בהבלי תבל.

    הבה ונראה כיצד יעשו אותם אנשים אם יגלו את חלקו האחר של העולם שנסתר מעיניהם עד עתה, סיים השטן הוא מלאך המוות בתרועת ניצחון.

    היצר הטוב שידע היטב הדק שכל כוחם של שומרי המצוות והדבקים בה' יתברך מגיע דרך צינור אחד ויחיד – לימוד התורה הק', כמאמרם "בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל:), הסכים להצעה. לרגע זה חיכה היצר הרע והעלה את שמו של חסיד שהיה שקוע כל היום בתורתו ובתפילתו.

    ירדו שניהם ושכנעו את החסיד לצאת בחצות הלילה, לשוטט ברחובות העיר ולראות מה עושים בני האדם שאינם בני תורה. נכנס החסיד לבית מרזח שנקרה בדרכו והסתכל על הנוכחים בעניין, מעודו לא ראה בשעת חצות קיבוץ אנשים כה גדול שלילה כיום יאיר עבורם.

    לאחר רגעים ארוכים פנה והלך לביתו, כשהיצר הרע עוקב אחריו כדי לראות מה יעשה כעת. משנכנס לביתו התיישב לארץ והחל לבכות מרה: "אוי לי על הכלי שחשבתיו לזהב והתברר לי היום שהוא של נחושת"…

    אשתו ראתה ותמהה: הרי מעודך לא עסקת במסחר, מניין לך כלי זהב? או שמא שתית לשכרה עם הריקים שראית?! ענה לה החסיד בשברון לב: "בטוח הייתי שתורתי ותפילתי הם בדבקות נעלה שאין ערוך לה, אבל היום ראיתי אנשים שמרוב תשוקתם להבלי העולם לא שתו לבם לתה וקפה המונחים על שולחנם, ולא לגמו מהם עד שהיו צוננים לגמרי. ואילו אני, נוהג לשתות קפה חם באמצע הלימוד, אות הוא שאיני שקוע די בתורתי".

    לפי משלו הנפלא של ה"בן איש חי", הסביר מורנו ורבינו מאור ישראל רבי עובדיה יוסף זצוק"ל את השאלה בה פתחנו באופן נפלא ביותר: יעקב אבינו שולח לומר לעשו – דע לך שתרי"ג מצוות שמרתי ואין בידי שום חטא. ברם, מיצר אני בכל לבי שלא למדתי ממעשיו הרעים של לבן, שהוא התלהב בכל לבו לעבודת הבליו ופסיליו ואני לא עבדתי את ה' באותה התלהבות כמו לבן

    ***********

    "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת"(לב' ט')

    הגמרא במסכת סוטה (ה' ע"א) אמר רב תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה שבשמינית ופירש רש"י : כלומר צריך שיהא בו מעט גאווה. מפורסמים דברי חכמינו (כמדומני הגר״א) שפרשת וישלח היא הפרשה השמינית בתורה והפסוק של "קטונתי" הוא הפסוק השמיני בפרשה, ומכאן אנו לומדים שתלמיד חכם צריך שיהא בו שמינית שבשמינית שבגאווה. אולם לכאורה זה נראה תמוה מאוד כי המילה "קטונתי" בפשטות פירושה ענווה ולא גאווה אז זה ההיפך ממשמעות דברי הגמרא, כותב רבינו יוסף חיים בספרו ״בן יהוידע״ שאם נדייק ונבין מה משמעות הביטוי "קטונתי" בתנא דבי אליהו (זוטא פרק א') "אין קטונתי אלא מעט" ולפי זה יש לשאול מדוע לא אמר בפירוש "נתמעטתי מכל החסדים" אלא אמר "קטונתי"? מפני שהמשמעות של "קטן" הכוונה של סוג של מיעוט העומד להשתנות לטובה ולגדולה, "וסופו של הקטן להיות גדול" ולכן יעקב לא אמר על עצמו "נתמעטתי" אלא "קטונתי", דהיינו אני קטן אף על פי שאין בי מעצמי כלום, אולם כאן ביטא יעקב גם את האמת, כי בכל זאת יש בו חשיבות כל שהיא, כי עתיד הוא להיות מהגדולים, נמצא שהביטוי "קטונתי" רומז מצד אחד על קטנות ומצד שני על "שמינית שבשמינית שבגאווה" כי זו דרגה שעומדת להשתנות, ומטעם זה נבחר הפסוק שלנו בדווקא לרמז על גאווה מועטת שתהא בתלמיד חכם למרות שמשמעות המילה היא לכאורה הפוכה.

    ובענין פירוש השמינית שבשמינית רבו הביאורים ונביא כמה מהם

    המהרש"א פירש, שהכוונה לומר שלא ישפיל התלמיד חכם את עצמו יותר מדאי, מפני כבוד התורה שיש לה שמונה מעלות, שנאמרו בשמינית, דהיינו במזמור אשרי תמימי דרך – המדבר בשבח התורה – שנאמר בתמניא אפין.

    ומהר"י חלאוה כתב לבאר, שבכל המדות, הנהגת האמצע היא הדרך הנכונה, ואילו בגאוה צריך האדם להתרחק ממנה יותר מהמיצוע, ונקטו בדרך משל, שאם היה בין הגאוה לשפלות שמונה שמיניות שהם ס"ד, לא יעמוד החכם על ל"ג, שהוא המיצוע, אלא יטה עצמו לצד השפלות, ולא בקצה האחרון שהוא ס"ד, אלא יעמוד על נ"ז, שהוא אחד משמונה שבקבוצת השמינית האחרונה, * והאר"י הקדוש פירש, ששמונה פעמים שמונה הם ס"ד, וכשתיקח חלק אחד מהם שהוא שעור אחד משמנה בשמינית עדיין אינו בכלל ג"ס הרוח כי לא נכנס בגבולו של ס"ג, אבל אם יהיה בו יותר משעור זה אפילו כל שהוא, יכנס בכלל ג"ס הרוח ונקרא בעל גאוה,

    רבי עקיבא איגר ביאר, שהכוונה לפסוק השמיני שבפרשה השמינית שבתהלים, 'תמשילהו במעשי ידך כל שתה תחת רגליו צונה ואלפים כולם וגם בהמות שדי', שרק על בעל חי מותר לאדם להתגאות.

    הגאון מהרא"ל צינץ כתב (בהקדמתו לספר מגן האלף), ששמונה פעמים שמונה הם ס"ד, בגימטריא דין, והרמז שבעת שבאים הדיינים לפסוק דין, נצרך הדיין לגאוה ושיעמוד על דעתו להתיר עגונה וכדומה, ואם לעולם יאחוז בכל החומרות הוא סיבה להשחית ולחבל ולעגן בנות ישראל שלא כדת, ולכן צריך שיקול הדעת לשקול בשקל הקודש במה שראוי לעמוד עליו ולקבוע בו מסמרות שיהיה דין כראוי על ידי שמינית שבשמינית. והוסיף לבאר, שלכן נקטו חז"ל 'והגס לבו בהוראה', דהיינו שאם מתגאה מעט יותר משמינית שבשמינית שהוא ס"ד, נכנס בגדר 'גס' לבו בהוראה.

    רבי העשיל מקראקא ביאר זאת, שהרי מצינו שבחר הקב"ה את הר סיני הנמוך מכל ההרים לתת עליו את התורה, כדי להראות שילמדו מכך מדת עניוות. ומובא במסכת בבא בתרא שהר תבור גבוה ארבע פרסה, והנה פרסה היא ארבע מיל, ומיל הוא אלפיים אמה, אם כן פרסה הוא שמונה אלף אמה, וכיון שהר תבור גבוה ארבעה פרסאות, אם כן הוא שלשים ושניים אלף אמות. ומובא במדרש שהר סיני גבוה חמש מאות אמה, והוא ממש חלק ס"ד משלשים ושניים אלף אמות, ומכך שלא רצה הקב"ה לתת התורה על הר תבור, אלא על הר סיני, משמע שמותר לתלמיד חכם להתגאות חלק שמינית שבשמינית.



    0 תגובות