כמדי שבוע ביום שלישי בתכנית "התעוררות" משוחח ידידיה מאיר עם אמו, הרבנית זיווה מאיר, על חינוך ילדים, סמכות הורית ומה שביניהם. היום שוחחה 'אמא מאיר' על ביקורת ועל ההרסנות שמביאה עמה.

"הילדים המבוקרים וההורים המבקרים והמבוקרים זה חוצה ערכים, תכונות וכל דבר אחר, זה לא יאומן" אומרת אמא מאיר "הפלא שזה לא משתנה. הרבה פעמים מי שגדל תחת ביקורת בבגרותו קשה לו עם זה והוא אומר 'לילדיי לא אעשה כך' אבל מה שקורה בפועל זה חזרה על אותם סיטואציות. לפעמים הביקורת סמויה יותר, מתוחכמת יותר או בתחומים אחרים ממה שביקרו אותו ההורים אבל זו ביקורת וכך דור אחר דור ממשיך "במסורת" הקלוקלת הזו".

"כשילד שומע ביקורת מהוריו כמו 'בבית ספר אמרו שאתה חוצפן וסבתא אמרה שאתה חוצפן' וכדו' מה שהוא מבין מזה שאם הוריו שהם הכי חכמים שיש אומרים את זה זה כנראה נכון והתוצאה של הדברים זה פיתוח אותה תכונה שלילית. כשהורה סוף סוף יפסיק עם הביקורת הוא יעצור את זה לדורות"

"אני יושבת עם הורים" מספרת אמא מאיר "שבטוחים שהקדישו את כל חייהם לילדיהם. בלימודים, בסביבה חברתית וכדו' והם באמת השקיעו כספים, טיפולים, שיעורים פרטיים וישבו אתם לשיעורי בית והילדים הגיעו להישגים אבל באיזשהו שלב הילד טובע והם לא מבינים למה. אבל אם הם ישימו לב הרי כל המרדף אחרי הילד הוא הבעה של חוסר אמון. הילד זקוק לאמון, בילד יש פוטנציאל רב. ברוסיה למשל, כך זה היה. הבת חייבת להיות מוסיקאית אבל ממש. אני לא אומרת שאי אפשר אבל השאלה אם זה החיים שרוצים? אדם שיהיה מה שהוא או שהוא יהיה התוצרת של המדינה. אדם כזה הוא בעצם לא חי. להיות חי זה להביא לעולם את האוצרות הפנימיים שיש בנו. הביקורת מתעסקת במה אנחנו לא והיא מקבעת את זה. התסכול שנוצר בסופו של דבר הוא הדדי, מצד אחד ההורים אומרים כל חיינו דאגנו וטיפחנו ומצד שני הילד אומר לעצמו 'הם חושבים שיש בי חסרונות, הם לא מאמינים בי'. הביקורת ממש הרסנית. על כולנו לבדוק איפה אנחנו ביקורתיים יתר על מידה ולמזער את הביקורתיות שלנו".

לסיום, כשידידיה מציין כי הוא מחכה גם לפרק בו נדע מהי צורת ההערה שכן נכון לומר, עונה אמא מאיר "בחנוכה נדבר על להאיר. 'מעט אור דוחה הרבה חושך'. לאור יש תכונה שהוא מכבה את החושך משפט כמו 'כמה אתה אוכל יפה, תענוג לשבת לידך' שווה הרבה מאד".

האזינו: