חשבתם פעם איפה מתחבאת השי"ן של יששכר?

    הרב אמיר קריספל No Comments on חשבתם פעם איפה מתחבאת השי"ן של יששכר?
    הרב אמיר קריספל

    התכניות האחרונות

    ארכיון תוכניות

    פוסטים אחרונים

    תגיות

    "המעט קחתך את אישי"? (ל, טו)
    טענתה של לאה כלפי רחל, נראית לכאורה כחוצפה וכהשבת רעה תחת טובה, שהרי רחל אחותה ברוב אצילותה הקריבה הקרבה בלתי אנושית ומסרה ללאה את הסימנים, ורק בזכות ויתור זה זכתה לאה להיות אשתו של יעקב, וכיצד יכולה לאה לטעון כלפי רחל "המעט קחתך את אישי"?

    אלא מכאן מוכחת גדולתה ואצילותה של רחל אימנו, כי כאשר רחל ויתרה ללאה, היא לא נתנה ללאה את ההרגשה שהיא מוותרת לה. אדרבה, היא נתנה לה את ההרגשה שהדבר מגיע לה, כי היא הגדולה מבין השתים וכד'. ומכיוון שלאה הרגישה שיעקב מגיע לה, מובן כיצד הרשתה לעצמה לתקוף את רחל על ש"לוקחת ממנה" את אישה. וגם בשלב זה, רחל בגדולתה לא הבהירה לה את האמת, אלא שתקה כמסכימה.

    ובזאת מתגלה עיקר גדולתה של רחל, כי כידוע, אנשים רבים יכולים לוותר או להקריב כאשר מקבל הטובה יודע על ההקרבה ומעריך זאת (בשונה, ממתנתו של עפרון החיתי, המדגיש שלוש פעמים בפסוק אחד את הפועל "נתתי"), אך רחל ויתרה ויתור מסוג אחר, במטרה שלא להשפיל את לאה, ונתנה לה את ההרגשה שהדבר מגיע לה כדין. ואפילו לאחר שאמרה לה לאה "המעט קחתך את אישי", גם אז לא העמידה אותה רחל על טעותה. ובזה מתורצת הגמרא מגילה (דף יג' עמוד ב) "מתוך צניעות שהיתה בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול" שואלת הגמרא איזה צניעות היתה ברחל? מתרצת הגמרא שמסרה סימנים לרחל שלא תתבייש, נשאלת השאלה מה הקשר לצניעות? אולי זה מידה טובה של ותרנות, לחשוב על הזולת, אלא בנוהג שבעולם, אדם שעושה טובה לרעהו, משתדל בכל צורה שההוא יזכור לו זאת…

    אצל רחל ראינו מעלה גדולה. לא רק שהיא מסרה את הסימנים בהקרבה עצומה, אלא גם אחרי שנים במעשה הדודאים, כשלאה באה אליה בטענה: "המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני", הרי יכלה רחל להשיבה מנה אחת אפיים: "אישך? הרי כל מה שאת נשואה לו זה בזכות מעשה החסד המופלג שלי"..
    שתקה. זוהי צניעות מופלגת. לא להחשיב בכלל את מעלתה על המעשה.

    *************
    "ותקרא שמו יששכר" (ל, יח)
    כידוע, את המילה "יששכר" אנו קוראים "ישכר", כאילו כתוב רק בשי"ן אחת. ויש להבין את הטעם לדבר, כפי ששואל "התורה תמימה" :"ודע, דמוסכם מפי בעלי המסורה, דשם 'יששכר', אף על פי שנכתב בשני שיני"ן, בכל זאת נקרא רק באחד, כמו דכתיב 'ישכר'. ולא נתבאר יפה טעם הדבר שאינו נקרא בכתיבתו במלואו,

    מתרץ התורה תמימה בדרך אפשר, שמה שקראה לו יששכר בשני שי"ן, הוא משום שהיו לה שתי סיבות למה לקרותו יששכר- גם על שם 'שכור שכרתיך בדודאי בני' (פסוק ט"ז), וגם על שם 'נתן אלהים שכרי כי נתתי שפחתי לאישי' (פסוק י"ח). ולכן הכתיב הוא בשני שי"ן. אך בקריאה, אנו משמיטים מהקריאה אחת מהשיני"ן, כיוון שהטעם הראשון, שכירת יעקב בדודאים, אינו עניין מכובד. ומנין אנו למדים לעשות כן? מהתורה עצמה, שבפסוק י"ח משמע שהטעם האמיתי והעיקרי הוא הטעם השני שהוזכר לעיל, "נתן אלהים שכרי…ותקרא שמו יששכר", ולא עניין הדודאים. ומכאן מוכח שהתורה עצמה רוצה לתלות את השם בטעם השני ולא בטעם הראשון כמו שרצתה לאה. וכן הסביר בדעת זקנים (מבעלי התוספות). ורבינו החיד"א בספרו "פני דוד" הביא עוד הסבר בשם הספר "דבק טוב" שבפרשת ויחי כתוב ובני יששכר "תולע ופווה ויוב ושמרן" ואילו בפרשת פנחס כתוב "בני יששכר למשפחתם לישוב משפחת הישובי" וכתב רש"י ישוב היינו "יוב" וצריך להבין מדוע נשתנה שמו לישוב? אלא שיוב היה שם של עבודה זרה, ולכן התרעם יוב על אביו מדוע קרא בשמו כשם של עבודה זרה, ואז נתן לו אביו שי"ן אחת משמו ואז הוא נקרא ישוב, ובגלל שנתן משמו שי"ן לבנו לא קוראים שי"ן אחת ביששכר.(במעשה איש ח"א עמ' קלה כתוב שהחזו"א אמר לבעל קורא שלו לקרוא פעם ראשונה שמוזכר בתורה יששכר ובשאר הפעמים לקרא ישכר על פי המדרש שהובא כאן שנתן אות משמו לישוב ולא מוזכר שם כלל שעד פרשת פנחס אלא רק פעם ראשונה).

    ורבינו יעקב אבוחצירא זיע"א בספרו "מחשוף הלבן" (וכעין זה מובא בחתם סופר)ביאר שמכיוון שכידוע יששכר עסק בתורה, לכן היה לו שכר גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, שהרי תלמוד תורה כנגד כולם ופירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא, והשכר בעולם הזה גלוי לנו, אבל השכר בעולם הבא הוא נסתר, ממילא שתי אותיות השי"ן, שבאים לרמוז על השכר אחד גלוי אולם כיון שהשני בא לרמז על השכר בעולם הבא שהוא נסתר, ועליו נאמר "עין לא ראתה אלוקים זולתך", לכן השי"ן נסתרת ולא קוראים אותה.



    0 תגובות