שמי מירי שניאורסון ואני כאן כדי לשתף אתכן בהגיגים וחוויות מהתכנית החדשה שלי מידי יום שלישי שהוכפל בו כי טוב ברדיו קול חי.

מידי שבוע אספר לכן על עוד נשים ממגוון חוויות עיסוקים ותחומים. נשים שתשתפנה, תספרנה, תרגשנה ותחזקנה אותי ואתכן בכל מה שנוגע בחיי היום יום שלנו כאמהות,בנות ונשים יהודיות.

עונת החורף של הרדיו מתחילה בחודש מר-חשוון, וזו גם הזדמנות נהדרת להתחיל דברים חדשים. מר-חשוון הוא חודש מיוחד מאד. יש בו את תחושת החזרה לשגרה – התחדשות עם גוון מסוים ומיוחד מאד.

החודשים האחרונים היו עמוסים ומלאים – חודש אלול – המלך בשדה עם הקרבה והנגישות לקב"ה. חודש תשרי בו המלכנו עלינו את השם למלך. ויום הכפורים עם כל כובד משקלו.

בסוכות ישבנו מחוץ לבית עטופים באורות ושמחה, כאשר המשפחה והאורחים היו לחלק מאיתנו עד לשיא בשמחת תורה. וגם לאחר מכן, בשבת בראשית, עוד הרגשנו את שאריותיו של החודש המכונה "חודש החגים" .

כך שהחודשיים האחרונים לא היו שגרתיים, אלא עמוסים, מרגשים ומלאים.

אך מה לעשות, עם סיומם של ימי החגים, מזדחלת לה תחושת מועקה ונפילה לתוך האפרוריות של מר-חשוון.

האורחים הלכו ,המשפחה התפזרה, ההתרגשות והשמחה של סוכות – מפנים את מקומם לשגרה. למציאות. לעיתים לדכדוך. ואנו נשארות כאן עם עצמנו, עם החיים, המשימות, והאתגרים היומיומיים שלנו.

זה קורה לנו ברמה זו או אחרת בכל שבוע שוב ושוב,אתן יכולות להשוות את זה למוצאי שבת. גם במוצאי שבתות אנו חשים את תחושת העייפות הזו ונכנסים לשגרה של כלים, כביסות, טלפונים ושאר עניינים.

נכון. זו השוואה "בקטנה". אבל אין מה לעשות, למרות שנחנו בשבת, אנו עדיין עייפות. הנשמה היתרה שמסתלקת מהגוף במוצאי השבת, מחזירה אותנו למציאות.

בהבדלה, כאשר מברכים על הבשמים ומפעילים את חוש הריח שהוא הדק והעדין שבחושים,

אותו חוש שלא נפגם בחטא עץ הדעת, מלווה איתנו את הנשמה היתרה בדרכה החוצה, ושוב אנו עם השגרה.

ושוב הקבלה בין מוצאי שבת לחודש מר-לחשוון: בדומה ליום ראשון, שמגיע אחרי היום השביעי בשבוע, גם חודש מר-חשוון מגיע אחרי החודש השביעי בשנה.

ובטח אתן יודעות ששמונה הוא מספר ללא התחלה וללא סוף. מין "לופ אינסופי" כזה שאופף אותנו – נו, שגרה…

אבל דווקא הרגע הזה, המעבר בין המרגש לבנאלי, המעבר בין רוממות הרוח של ימי תשרי לאפרוריות של ימי מר-חשוון, הוא הרגע בו אפשר להתחיל מחדש. להניע את השגרה, להתחיל שבוע חדש ושמח. להתחיל שנה חדשה של אתגרים חדשים וברכה. לשמוח שאנו חוזרות לעבודה,ליהנות שהילדים חוזרים ללימודים, הבית שוב מתרוקן ויש לנו קצת זמן לעצמנו, אנחנו יכולות לחשוב ולחפש אימון או חיבור בין הגוף והנפש,

להתבונן ולטפל במי שנשארנו אנו עם עצמינו.

לא לחינם נקרא החודש שאחרי החגים בשם "מר" חשוון. פירוש המילה מר הוא מים. כמו מים קרים על נפש עייפה. מים הם סימן ברכה וזה מה שמביא איתו חודש חשוון כמו גם מוצאי השבת שמביא איתו הזדמנות לפתיחתו של שבוע חדש.

הנה, נשים יקרות. השגרה כבר כאן, וכבר אנחנו בז' מר-חשוון בו מתחילים לשאול גשמים. החל מאמש, בתפילת ערבית, התחלנו לומר בתפילה "ותן טל ומטר לברכה".

היום הוא גם יום שלישי שהוכפל בו כי-טוב. אז מה? מה עוד נבקש לנו ביום מבורך שכזה? שפע של ברכה בריאות ופרסה טובה. כל זאת מתוך נקודת המבט שהזכרנו עד עכשיו – ההתחדשות והאופטימיות של החזרה לשגרה. כל זה מתוך שימוש בחוש הריח העדין שמלווה אותנו בצאתנו משבת, וגם היום, עם תחילת עונת הגשמים. גם אתן הרחתן את ריחו המשכר של הגשם הראשון?

כמה שפע יכולה להיות בברכת אישה לרעותה. כמה מתמלא הלב כשסבתא מברכת אותנו.

אספר לכם על הסבתא שלי. לנו יש את הסבתא שרה שלנו, סבתא שרה היא סבתו של בעלי, סבתא שרה גלבך היא דור שישי לרבי נחמן מברסלב. ממנה למדתי המון, אך יותר מכל למדתי ממנה את הכוח והשפע שיש בברכה.

היא לא נותנת לאלמנותה רבת השנים להפיל אותה, וגם לא לכל אותם ניסיונות וקשיים שישנם בחיי הילדים, הנכדים והנינים. היא לא נותנת לכל זה לדכדך אותה. מעולם לא ראיתי אותה שוקעת באפרוריות וברחמים עצמיים.

בעוונותיי אני יכולה לא לראות אותה חודשים, ואף לא להתקשר ימים רבים, אבל אם במקרה אמצא את עצמי עוברת בירושלים, ברחוב עמוס, אחפש חניה ואעלה אליה.

היא תמיד תקבל אותי במאור עיניים, תחבק אותי בשמחה רבה ותגיד לי "ברכות על ראשך מירי. היי ברוכה. יברך אותך השם". היא תספר לי ש"הנה רק לאחרונה סיימתי לומר פרק שירה ארבעים יום וביקשתי מה' שנחמן של שושנה יהיה חתן, שחני של ציפורה תצליח במבחן".

רגע. מסמנים לי שסבתא שרה על הקו.

הלו?

סבתא שרה?

מה שלומך סבתא?

את יודעת,יש לי תכנית חדשה ברדיו קול חי – אנא ברכי אותי להצלחה.

והנה סבתא מברכת אותי וכל הגוף מתמלא ברגיעה ושמחה ובהבטחה!

הכי חשוב שתזכרו – ברוח הימים האלו – להתקדם כל הזמן. להיות בתנועה.

ולא לשכוח את הגוף. פעמים רבות אנחנו ממהרים למשימה הבאה ושוכחים את הגוף שה' הפקיד בידנו. אני מזכירה לעצמי וגם לכן, שאם ה' שם אותנו בתוך הגוף הזה, עלינו לשמור עליו. הוא זקוק לטיפול וטיפוח, לתנועה ולגמישות כדי שיוכל לשרת את הנפש .

וכמובן חורף בריא לכולן!