ברגע אחד אפשר לשנות מהות. בשנייה אפשר לשנות מציאות. תשאלו כל מי שנקלע לפיגוע או לתאונת דרכים לא עלינו. אבל למה לנו להישען על דוגמא משינוי שלילי אם אפשר לעשות זאת גם באופן חיובי.

בשבוע האחרון שמעתי קולות נשיים מכל הכיוונים, אנחנו עובדות קשה כל-כך, עמלות, מבשלות ומגישות. אך בשמחת תורה אין לנו גישה אל התורה ואל השמחה. זה חג של גברים. של שיכורים… ושל הרוקדים והשרים החגים במעגלים.

אז ממש בצאת השבת האחרונה, כאשר הקיטורים התייחסו גם לניקיונות האחרונים לכבודה של סעודת הפרידה מהסוכה, החלטתי, ככה בקטנה, לעשות מעשה. התקשרתי לגבאים שאחראים על האוכל עבור הקידוש בבית הכנסת. התקשרתי לגבאיות האחראיות על השיעור השבועי אחרי התפילה ועל הכיבוד, ויצרנו לנו התוועדות נשית מרגשת מאד שנערכה במקביל לקידוש של הגברים לאחר תפילת שחרית ולפני קריאת התורה.

מה אגיד לכם "אין בכל העולם כמו תובנות של נשים"… התברר לי שהחלטה קטנה של אישה (במקרה הזה אני), יוצרת שינוי גדול בבית, במשפחה, בבית הכנסת ובקהילה. בהתוועדות הייתה זאת שסיפרה שלפני סעודת הושענה רבה הכינה סל, שמה עליו מדבקה 'סל קליטה', וביקשה מהבנים, הבנות, הכלות והנכדות, להכניס את המכשירים הסלולאריים לתוכו…

הייתה גם אחת שסיפרה כיצד היא עצמה התנתקה מהסלולר ובכך הראתה דוגמא למשפחה כולה. והשלישית שבמקום להיפרד ולהפריד, פשוט לא הטעינה את המכשיר, ודאגה להטעין את עצמה בשמחה, כאשר יצאה ערב אחר ערב לשמחת בית השואבה.

מה רבה הייתה ההפתעה שלאורך כל ההתוועדות הנשית בה שמענו שיתופים וסיפורים, הגברים – כלומר אלה שלא היו בגילופין – רצו ושירתו אותנו ורק דאגו לוודא שיש לנו מספיק אוכל. די קרקרים וקוגל בשפע… ואפילו זכרו להביא לנו את ספר התורה במעילו החגיגי והלבן בתום ההקפה הגדולה, כדי שכל אחת מאיתנו תאחז בו ותנשקו באהבה.

מייד במוצאי החג, בעוד הפסוק הידוע "ויעקב הלך לדרכו" מתנגן בראשי, נזכרתי במשל שהרבי מביא על מהותו של חג שמיני עצרת.

המשל אודות המלך שהיה לו ידיד יקר שבא לבקרו וכאשר ידידו היה צריך ללכת לדרכו, המלך לא יכול היה לשאת את הפרידה וביקש רק יום נוסף אחד. ה' משתוקק שבניו ובנותיו יישארו עמו עוד יום אחד, ומכאן מקור הביטוי "עצרת".

המדרש שמביא את המשל הזה משתמש בביטוי "קשה עלי פרידתכם". מילולית ניתן להבין שפרידת הידיד קשה על המלך, אבל מדוע "פרידתכם" ולא "פרידתנו"? לסמן לנו למקרה ששכחנו, שהפרידה מגיעה מצידנו (פרידתכם). ה' מצידו לא עוזב אותנו אף פעם. הוא לעולם לא נפרד ולא ייפרד מאיתנו. זה אנו שחשים נפרדים, עזובים ובודדים וזאת רק בגלל שהתרחקנו. ומה שיותר מרגש לשמוע, היא העובדה שהפרידה קשה למלך לא פחות ממה שהיא קשה לנו.

ואם יש לכם סבלנות רק רגע קט הרשו לי ללוות את "פרידתכם" במה שנחוץ לנו ביותר כהוראה נצחית וכצו השעה. "הפירוד, המחלוקת וחוסר הסובלנות שביניכם הוא הדבר שקשה לי", אומר לנו הקב"ה. "כשיהודי ליהודי מתנהג בהיפך האהבה, האחווה, השלום והרעות" הדבר גורם לקב"ה כאב וצער.

אז בואו נקבל החלטה טובה ונחליט לא לצער את אבינו מלכנו, שהיה כל כך טוב איתנו בחודש השביעי. מלשון שובע שמחות. זכינו ונהננו ונהינו שבעים מהחגים, ועכשיו הזמן לגמול לעצמנו טובה, בשנה של החלטות חדשות ומיטיבות שכולן אהבת ישראל ובמילא אהבת ה'. כי חלק ה' עמו, יעקב חבל נחלתו!

מירי שניאורסון – מרצה ושליחה בתקשורת