שיחת חג • כל רגע שיהודי מתפלל בזכותינו זה נותן רושם לחג היפה הזה

    אני אמא ל-4 ילדים הגדול בן חמש לא קל לגדל אותם, יש רגעים קשים של הלבד, מתגעגעים למשפחה, בשביל ללכת ללוות חלב משכנה אני צריכה לנסוע 8 שעות לבית חבד הקרוב
    אתי קצבורג 2 Comment on שיחת חג • כל רגע שיהודי מתפלל בזכותינו זה נותן רושם לחג היפה הזה

    נטע, חבדי"ת המתגוררת בגואה משוחחת עם אתי קצבורג על יהדות, יהודים ושליחות • איך משכנעים יהודים לא לשלוח ילדים למוסדות לימוד של עובדי אלילים? •איך מתמודדים עם שחיטת הבהמות ה"קדושות"? • וגם: רגע של אמונה בי"ט כסליו • מרתק

    אני אמא ל-4 ילדים הגדול בן חמש לא קל לגדל אותם, יש רגעים קשים של הלבד, מתגעגעים למשפחה, בשביל ללכת ללוות חלב משכנה אני צריכה לנסוע 8 שעות לבית חבד הקרוב
    18:18
    28.03.24
    זמן אוויר No Comments on הסינגלים השירים והאלבומים החדשים | חדשות התעשייה

    התכניות האחרונות

    ארכיון תוכניות

    פוסטים אחרונים

    תגיות

    לא היה קל לתפוס את נטע לשיחה, לקיים שיחת טרנס אטלנטית בנחת בלי שיהיו רעשים בקו או ניתוקים למינהם זה לוקסוס כמעט, כן נטע חיה בגואה.

    חיפוש זריז שלי העלה כמה פריטים מעניינים עליה היא מדינה יחסית מערבית, והיא מדינה הכי קטנה בכל המדינה הענקית הזו שנקראת הודו.

    אוכלוסיית גואה מונה 1.45 מיליון תושבים. כמחצית מהאוכלוסייה בגואה עירונית והמחצית השנייה כפרית, שעור האנאלפביתים במדינה זו קטן מ-20 אחוז. מצב טוב יחסית.

    בגואה הייתה קהילה יהודית תוססת, רובה מיהדות קוצ'ין, אשר עסקה בסחר ימי וניהלה קשרים עם קהילות יהודיות ברחבי העולם. קהילה זו הושמדה בידי האינקוויזיציה הפורטוגזית שטבחה בה וניצרה רבים, הרסה בתי עלמין עד היסוד, החריבה בתי כנסת או הפכה אותם לכנסיות. ניתן למצוא עדויות לכך עד ימינו. והיום יש מי ששומר על הגחלת היהודית.

    נטע מתגוררת עם משפחתה במדינה המהממת הזאת שמושכת אליה תיירים מכל העולם ובמיוחד מישראל , היא מתחזקת ומפעילה בית חבד תוסס וכל יום מזכה אנשים ומגלה עוד ועוד ניצוצות יהודים חבויים.

    אני כל כך סקרנית ואני שואלת ושואלת ונטע מספרת ומספרת על החיים על הנסיונות על האתגרים על החגים על השבתות והעצם על מה לא, מצחיקה אותי המחשבה שאנחנו יושבות לנו על הספה כל אחת בחור אחר בעולם בתוך 2 מדינות פצפונות, נקודות זעירות על המפה שעושות כל כך הרבה רעש.

    משום מה נושא הארעי שסביבו כל חג הסוכות תופס פה משמעות רחבה מאד, הגיוני בסך הכל.

    מונסונים
    מונסונים אלו גשמים חזקים מאד שמאפיינים את אזור הודו, אנחנו חיים בגואה 7 חודשים בשנה החל מראש השנה ועד אחרי פסח, זוהי עונת המטיילים, מפסח ועד ראש השנה יש מונסונים חזקים שמקשים מאד על החיים ולא ניתן לטייל. אנחנו חיים במצב קיץ כל השנה כי כשאנחנו חוזרים לארץ אחרי פסח מתחילה עונת הקיץ.

    קהילה יהודית בגואה
    חיים פה מעט יהודים הודים שמסייעים לנו ואנו מסייעים להם לשמור על היהדות פה ובנוסף ישראלים בשאנטי שלהם מנהלים פה עסקים רגועים מנותקים מהעולם, הזמן פה כמו עומד מלכת, משפחות ישראליות שלחו פה ילדים לגנים של עובדי אלילים, מיותר לציין שהמושגים של הילדים התחילו ונגמרו בכך שמשתחווים לשמש ולבודהה, ולאט לאט הם התרגלו שיש פה מקום יהודי, פתחנו גן ב"ה ויש פה חיים תוססים סביב בית חב"ד דרך הילדים אנחנו מצליחים להתקרב להורים

    אוכל כשר
    מצד אחד לא קל אנחנו מביאים המון אוכל מהארץ כל תייר שמגיע לפה דוחפים לו במשקל עוד פריטים שחסרים לנו. שחיטה אנחנו עושים במרוכז עם כל הבתי חב"ד בהודו, באופן כללי שחיטת פרות בהודו זה נושא לא פשוט כיון שמדובר בבהמה קדושה במושגים הודים אם פרה עוברת את הכביש חייבים לדומם מנוע עד שמעלת כבודה תואיל לחצות.

    את החלב אנחנו חולבים ומפסטרים, יין מכינים לבד לחם אופים את הלחם הכי טעים שיש (ערב ראש השנה אפיתי שלושים קילו) בקיצור לא מפסיקים לעבוד וליצור עם מה שיש או יותר נכון עם מה שאין.

    מוטיבציה
    אני אמא ל-4 ילדים הגדול בן חמש לא קל לגדל אותם, יש רגעים קשים של הלבד, מתגעגעים למשפחה, בשביל ללכת ללוות חלב משכנה אני צריכה לנסוע 8 שעות לבית חבד הקרוב, מצד שני יש המון ישראלים שמגיעים ועוזרים מאד חלקם מתחזקים ויש המון סיפורי מצוות מיוחדים שנותנים לנו כח להמשיך, התחלתי שליחות עם הבנה שאני פה חצי שנה וזהו בנתיים אני כבר 6 שנים ועוד היד נטויה.

    התחלה
    כשהגענו לפה בתחילה, הטכנולגיה היתה הרבה פחות מפותחת. ניסינו לתקשר עם כל העולם וליידע אנשים שיש פה בית חם. היה בדיוק ערב יום כיפור הכנו סעודה מפסקת ופתאום מתחיל להגיע זרם בלתי פוסק של מטיילים לפחות 300 אנשים ספרתי. הייתי עם תינוק קטן ועבדתי כמו סוס עד דקה לפני החג, אפילו סעודה מפסקת לא אכלתי, היינו כל כך טירונים שהכל התנהל בהתאם מצד שני היתה דרישה והיו מטיילים ולא יכולנו להתפנק, את היום כיפור הזה לא אשכח הרגשתי רע מאד והמטיילים טיפלו בקטן שלי בן 3 חודשים, לקראת סיום בצום היתה תפילה המונית על המרפסת של הבית רגעי הסיום היו קדושים ומרגשים ואני בין הזיה אחת למשנה שומעת את תקיעת השופר ואת קול התפילה שבוקע רקיעים, מייד לאחר מכן הגיע זוג חילוני למהדרין ואמר לי לא חלמנו שנצום ביום הזה הגענו הצצנו ונפגענו ורק בזכותכם צמנו והתפללנו. זה היה שווה הכל.

    סוכות
    כל פעם אלוקים שולח לנו 4 מינים מהודרים בדרכים יצירתיות, הסוכות פה זה משהו מיוחד, תחושת הארעיות מצד אחד חזקה מצד שני באותו רגע שעוד יהודי מתפלל או מברך בזכותינו זה נותן אימפקט אחר לחג היפה הזה.

    רגעי שפל
    י"ט כסלו, הכנו התוועדות כמו שצריך עמלתי שעות על הכנת מעדנים ואוכל משובח, עשינו הזמנות לכל הישראלים שיגיעו לחגוג איתנו, וכולם הצביעו ברגליים והגיעו איך שאנחנו מתיישבים לאכול הפסקת חשמל, לא סתם מכת חושך אמיתית, בתחילה כולם עוד נשארו אבל לאט לאט כולם פרשו ונשאר אחד לנחם אותנו נשארתי עם כל האוכל ועם תחושת אמונה שהכל מאיתו יתברך, רק אחרי 24 שעות האור חזק, בכל אופן מדינת עולם שלישית.

    תקווה
    כל יהודי שאנחנו מקרבים או מזכים במצוות זה התגמול המשלם ביותר על העבודה הזו ושנזכה במהרה לירושלים הבנויה.



    2 תגובות

    מיין תגובות