השר יעקב ליצמן מופיע כמעט בכל סיכומי השנה שנעשים בתקשורת. מעניין לעקוב אחרי התהליך הזה מהעיניים של כותבים בעיתונות הכללית.

במגזין ליברל כתב שלום ירושלמי את הרשימה הבאה: יעקב ליצמן עשוי להוביל את המגזר החרדי לשינוי תודעה היסטורי בעיני הציבור האזרחי. מאז מונה לשר באדיבותם של יאיר לפיד והבג"ץ שהגישה מפלגתו (עניין תקדימי בפני עצמו), השכיל הפוליטיקאי הפיקח ליצמן להפוך למאמי הלאומי, שר הבריאות של כולם.

ליצמן דואג היטב למגזר שלו, וזה לגיטימי, אבל יודע להכליל במעגל ההטבות אוכלוסיות אחרות. ככה זה כשאתה מכניס מכשיר MRI לבית שמש, שיש בה אוכלוסייה חרדית גדולה, אבל גם אחרים. ככה זה כשאתה מכריז על רפואת שיניים חינם לילדים עד גיל 14. כולם מעריכים אותך בהכרח.

הרושם בקרב גורמי המקצוע הוא שליצמן דואג לאינטרס של בתי החולים, הרופאים והאחיות, ומטיל עבורם את מלוא השפעתו המצטברת, עד שנפוצה אגדה שרבים מהדוקטורים יצביעו בבחירות הבאות עבור יהדות התורה.

משבר עבודות הרכבת בשבת איים להחזיר את ליצמן לסקטוריאליות. הוא היה הראשון שנכנע ללחץ של התקשורת החרדית, ואיים להפוך את הקואליציה אם מסמר אחד יינעץ לאורך המסילה בשבת. אריה דרעי השתולל מזעם ולא הבין מה פתאום המגזר מכלה את כוחו במאבק על פסי רכבת ריקים.

נכון לרגע זה, המאבק הזה נרגע. ליצמן, וגם שותפו גפני, יודעים היטב שהם יושבים בממשלת חלומות. הם מקבלים מנתניהו כמעט כל מה שהם רוצים, וממלאים את שליחות המגזר שלהם באופן מושלם (מבחינתם). אמנם כבר ישנה לא מעט ביקורת על ליצמן בעיתונות החילונית (הכלכלית, למשל), אבל נדמה שהוא עדיין לא באמת ניזוק. עם האשראי שיש לו, יוזמה לאומית נוספת אחת שיביא – והנזק יתוקן. כך הפך מי שהיה סמל המגזר החרדי, לאחד משריה החשובים של ממשלת ישראל הציונית.

ואילו הפרשנית מזל מועלם פרסמה באתר אל מוניטור את ההתרשמות שלה: שר הבריאות יעקב ליצמן (יהדות התורה) הצליח גם השנה לעקוף את כל שרי הממשלה, ולהתמקם במקום הראשון בסקרי הפופולריות שערכו כלי תקשורת מרכזיים לסיכום שנת תשע"ו [ספטמבר 2016].

בסקר שפורסם בתוכנית "אנשים" בערוץ 2, התבקשו הנשאלים לדרג את ביצועיהם של הפוליטיקאים הישראלים מאחד עד עשר. בעוד שרים בעלי פרופיל ציבורי ופוליטי גבוה כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו; יו"ר ש"ס ושר הפנים אריה דרעי; שרת התרבות מירי רגב; ויו"ר כולנו שר האוצר משה כחלון קרטעו בסוף הרשימה עם ציונים שנעו בין 3.9 (נתניהו ודרעי) ל-4.9 (לרגב), הפוליטיקאי החרדי דילג מעליהם וזכה לציון הגבוה ביותר של 6.3. במקום השני זכה שר התחבורה מהליכוד ישראל כץ עם 5.9.

אולם בעוד כץ הפעלתן מכהן בתפקידו ברצף זו השנה השמינית [מאז 2009] והצליח להוציא לפועל בתקופה זו שורה מכובדת של פרויקטים בתחום תשתיות הכבישים והרכבות, ליצמן מכהן פחות משנתיים כשר הבריאות. ובעוד כץ נמנה על צמרת הליכוד – מפלגת השלטון שזכתה בבחירות האחרונות ל-30 מנדטים, ליצמן משתייך למפלגה קטנה יחסית בעלת שישה מנדטים. מפלגה זו מייצגת סקטור שבציבור הישראלי הכללי, בעיקר החילוני אבל גם המסורתי, נחשב לפרזיטי ומעורר אנטגוניזם, גם משום שהקיצוניים שבו מתנגדים בכלל לרעיון הציוני.

במקרה של ליצמן, נראה כי לא מדובר בפופולריות חולפת. מאז מונה לשר הבריאות בממשלת נתניהו הרביעית באוגוסט 2015, בכל הסקרים ומשאלי דעת הקהל ליצמן הוא השר הפופולרי ביותר גם בקרב החילוניים. ח"כ שלי יחימוביץ' למשל, לשעבר יו"ר מפלגת העבודה, מדברת עליו בסופרלטיבים ומספרת שהוא היה מעין מנטור שלה ולימד אותה להיות ח"כית טובה.

את תופעת ליצמן מעניין לבחון דווקא על רקע העידן הפופוליסטי בפוליטיקה הישראלית והשימוש הגובר ברשתות החברתיות, שהמבטאת המובהקת שלו בממשלה היא השרה רגב. אם כך, כיצד מצליח שר לא צעיר בן 68, שמדבר במבטא המשלב יידיש ואנגלית (הוא גדל בברוקלין ועלה לישראל בגיל 17), שאינו גולש באינטרנט ומחזיק טלפון נייד מהדור הישן, להפוך לדמות כל כך אהודה?

ראשית, ליצמן הצליח, בניגוד לדרעי, ראש המפלגה החרדית הספרדית, להוכיח שהוא פועל לטובת כלל הציבור ואינו חוטא בסקטוריאליות וסחטנות. הוא רשם שורת הישגים שאזרחי ישראל יכולים לחוש בהם באמצעות אינטראקציות יומיומיות עם מערכת הבריאות: הגדלת תקציב סל התרופות במאות מיליוני שקלים, קיצור התורים הארוכים והמייאשים לבדיקות MRI, פיקוח על מחירי החניונים והקפה בבתי חולים שהיו שערורייתיים, יציאה בקמפיין נגד הג'אנק פוד, טיפולי שיניים חינם לילדים ואפילו רפורמת הקנאביס הרפואי, שאושרה בממשלה ביוני האחרון [2016] ואמורה להקל על חולים לקבל אישור לצריכת הסם.

את כל הנושאים הללו ליצמן דחף במלוא כוחו בממשלה עד לאישורם, וכתוצאה מכך זכה לבולטות גדולה בתקשורת החילונית. ליצמן עצמו אמנם אינו מפעיל חשבונות פייסבוק וטוויטר אישיים, אבל הוא מודע היטב לכוחה של התקשורת ומרבה להתראיין – לא רק לתקשורת החרדית. באופן הזה הוא הצליח לחדור אל לב הציבוריות הישראלית.

בכל הראיונות עמו מקפיד ליצמן להתייחס בעיקר לענייני משרדו ולהצהיר שהוא פועל עבור כלל האזרחים. המסר הזה, כך מתברר, נקלט היטב. ליצמן, חרף מראהו הגלותי, הוא פוליטיקאי חכם וערמומי. הוא פועל כמכונת שיווק משומנת ומתוחכמת, מבלי להיראות כמי שדוחף את עצמו אל כותרות העיתונים, מבלי לשסות ציבורים זה בזה או לחוקק חוקים מעוררי מחלוקת.

השר ליצמן גם מקפיד שלא להתבטא או להתייחס לנושאים מדיניים וביטחוניים, וטוען כי הם אינם מעניינים אותו. לא תשמעו אותו מתבטא בענייני שלום או מלחמה, אף שמדובר בנושאי ליבה בציבוריות הישראלית. גם כאן נראה כי מדובר בבחירה מושכלת, וליצמן בדרכו המתוחכמת מצליח עד כה לדלג מעל משוכת המחלוקת המדינית.

אף שהוא יושב בממשלה ימנית מובהקת ומפלגתו נחשבת לחלק מגוש הימין, ליצמן הצליח לעמעם שיוך זה, מה שמקל על הציבור מימין ומשמאל לראות בו כמי שמייצג אותם. הוא נראה כמו סבא חביב, שליח ציבור של כולם. גם בכך ליצמן שובר את הקונספציה בה מחזיקים פוליטיקאים רבים, ולפיה ככל שתקצין יותר ותהיה יותר קונטרוברסלי כך מדדי הפופולריות שלך יעלו. במקרה של ליצמן הנוסחה הזאת פועלת הפוך.

אבל מעל לכל, ליצמן בניגוד לרוב השרים והפוליטיקאים, אינו צריך לרצות את מרכז המפלגה שלו, אלא את האדמו"ר מגור ששלחו לכנסת. יהדות התורה מזה שנים נעה בין שישה לשבעה מנדטים, ונתון זה אינו משתנה כיוון שמדובר בציבור מצביעים שבוי. העובדה הזאת מאפשרת לליצמן חופש פעולה ושחרור מהתחשבנותו של הבוחר. מסיבה זו לפופולריות של ליצמן אין ערך אלקטורלי, אך יש לה ערך תדמיתי עבור החרדים בציבור החילוני.

ליצמן הוא גם אחד הפוליטיקאים המוערכים והאהודים בכנסת, מה שעושה ליו"ר יש עתיד יאיר לפיד חיים קשים. ליצמן אינו מוכן לסלוח ללפיד על "רדיפותיו" את החרדים בעת כהונתו כשר אוצר [2013-2014] ובראשן מאבקו לגיוס חרדים. כל ניסיונותיו של לפיד להתפייס עמו עלו בתוהו עד כה, וליצמן משיב בכתף קרה. לאחרונה הצהיר ליצמן כי למרות הסקרים המראים שלפיד עומד בראש המפלגה הגדולה ביותר, "הוא לא יהיה ראש ממשלה".

ליצמן אינו מפספס אף הזדמנות ללעוג לניסיונות ההתקרבות של לפיד לדת, ומבטיח לכל מי ששואל אותו בכנסת כי החרדים לא יתמכו בממשלה בראשות לפיד. בנקודה הזאת, ליצמן אחרי הבחירות הבאות עשוי להפוך לשחקן מפתח, כי בעוד דרעי התפייס עם לפיד, הוא (ליצמן) ממשיך לפסול אותו.