"בן מאה ועשרים שנה אנכי היום" (לא' ב') פירש רש"י היום מלאו ימי ושנותי ביום זה נולדתי ביום זה אמות. מנהג ישראל לומר פסוקי "צדקתך" במנחה של שבת והטעם פירש הרב שר שלום גאון שכיון שמשה רבינו נפטר באותה שעה, אנו מצדיקים עלינו את הדין.

ותמהו עליו (התוספות, הראש, והמרדכי) א, נאמר כאן בפסוק בן מאה ועשרים שנה אנכי "היום", נמצא שכתב פסוק זה ביום פטירתו ואם נפטר ביום שבת האם יתכן שמשה רבינו חילל שבת ח"ו?

ועוד הקשה שכתוב במדרש שמשה רבנו ביום פטירתו כתב יג' ספרי תורה יב' ספרים חילק ליב' השבטים ואחד גנזו, ואם פטירתו הייתה בשבת היתכן שכתבו בשבת? ולכן ביאר המרדכי שהטעם שאומרים "צדקתך" במנחה בשבת משום שהיא סמוכה לחזרתן של הרשעים במוצ"ש לגיהנם, ומצדיקים אנו את דינו של הקב"ה (וכן כתב הטור או"ח סימן רצ"ב).

הב"ח בסימן רצ"ב כתב ליישב את תמיהת הראשונים שבודאי משה נפטר בערב שבת ובו ביום כתב את הספרי תורה, אבל קבורתו הייתה בשעת המנחה בשבת, והביא הב"ח שכך כתב רבי יצחק דרשן בשם הרמ"ע מפאנו בספרו "עשרה מאמרות" שבערב שבת התחילה מיתתו של משה וגמר סילוקו היה בשעת המנחה בשעת רצון.

מיישב גם "השפת אמת" שבאמת משה רבינו נפטר בערב שבת וקבורתו היתה בשבת, ועיקר צידוק הדין שלו על שעה שנקבר, ונעלם מעין בני האדם ומדוע? משום שכתוב על משה "ולא כהתה עינו" אפילו לאחר מיתתו, נמצא שלא הבינו בני האדם שבכלל משה מת, ולא נתעצבו במיתתו כי חשבו שעדיין הוא חי, עד נקבר ונעלם מעיניהם של ישראלאז הבינו שנסתלק ולכן הצידוק הדין הוא דווקא במנחה. ובספר בני יששכר מביא רמז לזה שמשה מת בשבת בשם התשב"ץ שכתוב "מ(ש)ה ע(ב)די מ(ת), האותיות השניות "שבת", לרמוז שמיתתו הייתה בשבת, וכתב החיד"א שנרמז דווקא באותיות שניות לרמוז על דברי הרמ"ע מפאנו שמיתתו התחילה בערב שבת והסתיימה בשבת, דהיינו הייתה לו מיתה שניה בשבת.

**

"שובה ישראל עד ה' אלוקיך" (הושע יד ,א)
השבת נקראת שבת שובה, על שם ההפטרה שאנו הנקראת בשבת זו, "שובה ישראל עד ה' אלוקיך כי כשלת בעוונך", שבת זו, תכליתה הכנה לקראת יום הכפורים שעליו נאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו", ועיקרה של התשובה, היא כדברי הרמב"ם, שכתב, ומה היא תשובה? שיעזוב החוטא את חטאו ויסירו ממנו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשה עוד, שנאמר "יעזוב רשע דרכו", וכן יתנחם על לשעבר, שנאמר "כי אחרי שובי ניחמתי", ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם. וצריך להתוודות בשפתיו ולפרש את חטאיו.

ועוד קודם לכן כתב הרמב"ם, יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל, ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל, לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתוודות ביום הכפורים. וכך בשעת תפילת הנעילה מגיע האדם כשהוא כולו טהור ונקי, וזוכה להיחתם לחיים טובים ולשלום. וזהו עיקרו ומהותו של יום אדיר ונורא זה, הוא יום הכפורים. ואמנם אנו מבקשים בתפילתנו גם כן על ענינים אישיים, כגון, חתמינו בספר חיים טובים, כתבינו בספר מזונות ופרנסה טובה, וכן על זה הדרך, ויש גם מי שמוסיף בקשות בתפילתו לפי מה שהוא צריך, בריאות ופרנסה וזרע של קיימא וזיווגים הגונים, וכיוצא באלו, אך עלינו לזכור כי עיקרו של יום גדול זה, הוא התשובה והקבלה לעתיד, אך כמובן בכדי לחיות חיי תורה, אנו זקוקים גם כן לבריאות ולפרנסה טובה, וכן לשאר הענינים, אך כל זה הוא טפל לענין התשובה והמעשים הטובים בקיום מצות התורה.

ומשל נאה על זה, מעשה באדמו"ר אחד ידוע ומפורסם, שאחד מחסידיו בא להתברך מפיו בערב יום הכפורים, ביקש החסיד מרבו ברכה לפרנסה טובה ועושר והצלחה בעסקיו. כעס עליו רבו ואמר לו, זה מה שאתה מבקש? הלא הוא ערב יום הכפורים! כעס וגירשו מעל פניו. התבייש החסיד ונעמד נבוך בפינת החדר. אחריו, נכנס לחדרו של הרב חסיד אחר, ופנה אל האדמו"ר בבקשת יעוץ בעניניו האישיים, ולאחר מכן ביקש מרבו ברכה. בירכו הרב בכל לבו, שיזכה לפרנסה טובה, ולהצלחה בעסקיו, לעושר והצלחה וכל טוב. תמה החסיד הראשון ופנה בשאלה לרבו, רבי! מדוע לחברי התייחסת כל כך יפה, ובירכתו שיזכה לפרנסה טובה, ואילו אני שבאתי לפניך בבקשה דומה, גירשתני מעל פניך בבוז? ענה לו האדמו"ר, אמשול לך משל למה הדבר דומה, לסוחר יהלומים, שקנה זהב ויהלומים ופנינים יקרות אצל סוחר תכשיטים נודע בחנות שלו, כשבא להעמיס את מסעו על עגלתו, ראה כי גלגלי המרכבה אשר לו חורקים מפני שחסר שמן ביניהם. פנה הסוחר לבעל החנות, וביקש ממנו מעט שמן לשמן את גלגלי המרכבה. מייד נאות לבקשתו בעל החנות, ונתן לו שמן לגלגלי העגלה. ראה זאת עגלון פשוט שהיה שם, ופנה אף הוא אל המוכר וביקש ממנו מעט שמן לתקן את העגלה שלו. אמר לו בעל החנות, כאן זה חנות תכשיטים, ולא מוסך לתיקון עגלות, לכן לא אתן לך שמן! שאל אותו העגלון, והלא לזה שהיה כאן לפני נתת שמן ביד רחבה חינם אין כסף? אמר לו בעל החנות, זה שהיה כאן לפניך, קנה ממני סחורות במאה אלף דולר, וביקש ממני מעט שמן בכדי שיוכל לקחת את כל הסחורה מכאן לאן שירצה. אבל אתה שרוצה רק שמן לעגלה, עליך ללכת למוסך, שם ימכרו לך שמן לתיקון העגלה, אבל לא אצלי.

כך הם הדברים, אמר האדמו"ר לחסיד, שכן החסיד שהיה כאן קודם, בא להתייעץ איתי על חינוך ילדיו, ועל קבלת עול מלכות שמים בביתו, על עשיית חסד ומצוות. ורק בסוף ביקש ממני ברכה לפרנסה טובה, בכדי שיוכל לקיים את כל שאיפותיו הרוחניות. לאדם כזה באמת ראויה הברכה בערב יום הכפורים. אבל אתה שלא חיפשת אלא עושר והצלחה בעסקים בלבד, לך לא ראוי לתת ברכה כלל!

זהו למעשה המוסר השכל שאנו צריכים ללמוד לקראת יום הכפורים, שעיקרו תשובה וקבלת עול מלכות שמים ועול תורה, ורק לצורך קיום כל אלה, אנו מבקשים גם על בריאותינו, ועל הפרנסה ושאר גזירות טובות.