מבוא

אחת הבעיות אתן מתמודד העולם כיום היא מרוץ להצלחה בכל מחיר. התמכרות להצלחה מאופינת במרדף חסר פשרות אחר מותגים. יש אנשים שעבורם סמלי יוקרה ממותגים מהווים את התדמית והזהות שלהם. ללא הייצוג הנכבד והמפואר הם יחושו נעדרים, לא קיימים. אנשים אלו מכורים לתדמית ההצלחה.

ככל ההתמכרויות, גם התמכרות להצלחה מאופיינת בהתנהגות כפייתית להשגת היעד- ההצלחה. התנהגות כפייתית זו ממשיכה גם כאשר היא מובילה להשלכות שליליות ובאה על חשבון צרכים חשובים של האדם וסביבתו.

המעגל השלילי של המכור להצלחה:

האדם – בינו לבין עצמו-

על פי רוב, האדם המכור להצלחה סובל מדימוי עצמי שלילי. הוא מתעב את עצמו ואת זהותו. בתגובה לתחושה רעה זו מתנתק האדם מעצמו ומוצא  מפלט מדומה ביצירת תדמית חיצונית ומרשימה. כגודל התיעוב הפנימי כך תגדל ההתמכרות לתדמית ההדורה. הצגת ה'מצליחן' אינה ביטוי לאהבה וקבלה עצמית, אלא לדחיה ובריחה מהעצמי האמיתי.

האדם המכור בז ומזלזל בעצמיותו. במה שיש בו. במה שיש לו. הוא אינו מעריך ומסופק ממה שברשותו בהווה, אלא חש מרמור על כך שלא התקדם והשיג יותר.

אנשים אלו מנותקים מחווית ה'כאן, ועכשיו' ושוהים מרבית הזמן בחלומות גרנדיוזיים על מעמד וגדולה. חלומות אלו לובשים צורה בסמלי יוקרה והצלחה: ביגוד, שעונים, מכוניות, צבירת תארים, כסף ועוד.

הרדיפה האובססיבית מלובה גם ביצר תחרותי. התחרותיות מניעה אותם להיות מספר אחד – יחיד ובלעדי. בכדי לשמור על בלעדיות בראש הצמרת הם יחתרו ללא לאות להגשמת הישגים מוחצנים ובולטים ויהיו בעלי רזומה עשיר ומרשים.

מתיחת רף היכולות בדמיון, מעניקה לאדם המכור תחושה נהדרת וממריצה. בחלומו, הוא כל יכול, פורץ את גבולות ההווה וכובש את מושא החלומות- ההצלחה. אלא שבדרך כלל, החלומות נמוגים והאדם נוחת לקרקע המציאות מאוכזב. הוא חש ריקנות ודכדוך, תסכול ומרירות, אלו מניעים ומזינים שוב את גלגל ההתמכרות, וחוזר חלילה. האדם שוב ושוב מדמיין לעצמו שהוא יצליח, שהוא יהיה איכותי וטוב, מקובל בחברה או לפני הצלחה כלכלית מסחררת. הדמיונות מעניקים לו תחושה טובה לפרק זמן קצר כיוון שעם החזרה לשיגרה והמפגש עם החברה או המשפחה הוא חש חוסר נוחות. הוא גם עלול להיות בקורתי ומורמר כלפיהם. רגשות החרטה יהָדפו על ידי נחמה עצמית על הגדולה שבדרך… ושוב יברח האדם אל החלומות והשאיפות, הוא יחוש כי אל לו לבזבז את זמנו על זוטות וקטנות. כתוצאה מהתנהלות זו המתמכר מסיר מעצמו אחריות ומשקיט את מצפונו.

סכום מעגל הקסמים השלילי בין האדם לעצמו:

1. אי קבלת האדם את עצמו עד כדי תחושת שנאה ותיעוב עצמי
2. האדם מתנתק מעצמו וזהותו ומתמכר לתדמית
3. תחושת חוסר ספוק והערכה לטוב הנוכחי, בהווה.
4. הרגשת מרמור ותסכול על אי התקדמות מספקת
5. בריחה לחלומות גדלות ועיסוק אובססיבי בסמלי יוקרה ומעמד
6. תחרותיות מניעה את האדם לפעילות גרנדיוזית
7. התפוגגות החלומות אל קרקע המציאות בשגרת היום יום
8. תחושת ריקנות פנימית וכעס על העצמי המאכזב

האדם – בינו לבין החברה-

ההתמכרות פוגעת גם באינטראקציה התקינה שבין האדם לחברה. כאמור, האדם המכור סולד מזהותו. אין הוא רואה שווי או ערך בעצמו. בעיניו, שוויו האבסולוטי נקבע על פי מדד חיצוני- החברה; סטטוס חברתי גבוה – משמעו- ערך עצמי גבוה. הערצת קהל – משמעותה – 'אני שווה', 'אני מוערך ומוערץ'. דעת הקהל היא שמעצבת את דימויו הפנימי וחשיבותו בעיני עצמו. בעקבות כך, מתפתחת באדם תלות קיצונית באישור סביבתי. אישור חברתי מהווה אישור לזהותו, ולהיפך. על כן, האדם המכור ינהג בכפייתיות לריצוי החברה בכדי לזכות באישורה. הוא ירַצה בשביל לחוש רצוי. למרות רב גוניותה של החברה, המכור- המרצה, מנסה באומנות ומיומנות לתמרן בין דרישות ה'לקוח' – החברה. הוא אינו עקבי בדעותיו וערכיו, אלא מגמיש אותם בכדי לרַצות את העומד מולו, כמו סחורה המשנה את אריזתה בהתאמה לצרכן.

הדהוד חיובי מהקהל וחיזוקים מהחברה אינם מהווים עבור האדם המכור רק 'זריקת מרץ' ועידוד לעשיה, אלא תנאי סף הכרחי בכדי לפעול. עד כדי כך שאם לא ימצא בחברת אנשים הוא לא יהיה מסוגל לעבוד ולהפיק מעצמו דבר. מבחינתו, מטרת התיפקוד היעיל היא בכדי להשיג את תרועת ההמון. אם יאלץ לפעול בסביבת עבודה מבודדת, ללא ניראות חברתית, ללא חברים וידידים, הרי שתיפקודו יפגע ואולי אף ישותק. ההתניה בין חיזוקים מהסביבה לתחושת ערך עצמי חיובי מצמצמת וכובלת את מרחב התיפקוד של האדם המכור להצלחה.

סכום ההתנהלות הלקויה בין האדם לחברה:

1. האדם המכור אינו מכיר בערך עצמו.
2. שוויו של המכור, נקבע בעיניו, על פי החברה
3. האדם מפתח תלות בין אישור חברתי לאישור זהותו
4. האדם יאמץ דפוס 'מרצה' בכדי לזכות לאישור החברה
5. קיימת התניה בין חיזוקים מהחברה לתיפקוד יעיל של המתמכר
6. תיפקודו של האדם המכור עלול להפגע

התמכרות להצלחה- סכום המחירים והנפגעים:

כפי שצויין בראשית הדברים, ההתמכרות פוגעת הן באדם והן בסביבתו. המכור, מקריב את חייו האישיים והבינאישיים עבור מושא ההתמכרות- ההצלחה.

במישור האישי – האדם נפגע באיכות חייו ומאבד את השלווה והאיזון. כמו כן, במרוצת הזמן התיפקוד היעיל נפגם ונשחק.

במישור המשפחתי – האדם עלול לחבל במערכת הנשואין ובקשר עם ילדיו.

במישור החברתי – אימון הציבור פוחת עם הזמן ועלול גם להפוך לכדי זילות.

המירוץ הממכר להצלחה גובה מחירים מהותיים מהאדם.

השווה והשונה בין 'התמכרות להצלחה' ל'שאיפה להצלחה':

  ההתמכרות להצלחה, כפי שתוארה עד כה, הציגה מצב פגוע ומוקצן. חשוב להבחין בין הבעיה שתוארה לעייל לבין מצב תקין של שאיפה להצלחה.

האדם בעולם חש חסר מתמיד ושואף למלא את ההעדר. במהותו, האדם שואף להתקדם ולהשיג עוד. 'יש לו מנה – רוצה מאתיים'. אין זה לשון גנאי אלא תאור מצב. האדם המאוזן מייקר ואוהב את ה'מנה' שיש לו, מעריך את הקיים 'כאן, ועכשיו'. יחד עם זאת, הוא שואף להתקדם -'רוצה מאתיים'. דוגמא לכך ניתן למצוא בתפילת שחרית; התפילה פותחת בהודיה על הקיים- 'הודו לד' כי טוב…' וכך יתר פסוקי דזמרה, לאחר מכן, בתפילת שמונה עשרה מבקש המתפלל על העתיד. ניתן להקשות, והרי אם ההווה טוב ומודים עליו, מדוע לבקש על עתיד אחר, טוב יותר? האין זו סתירה? התשובה לכך היא שהאדם המאוזן הוא בגדר 'מודה ומבקש' – מודה על הקיים, מודע לטוב ומוקיר אותו, ובמקביל, מבקש על העתיד, להשיג עוד, ויותר.

אדם המאמץ הסתכלות חיובית זו עתיד להפיק מעצמו את המירב והמיטב בכל מצב נתון מבלי להשחק ולפגוע בסכוייו להתקדם. לדוגמא, פלוני העובד במשרת פקידות ואינו חש ספוק בעבודתו, לא ממצה את כישוריו. למרות זאת, הוא עושה את מלאכתו בשמחה ואחריות, מתפקד ביעילות ונעימות ובמקביל מנסה למצוא עבודה חילופית טובה יותר עבורו, תואמת את יכולותיו. יוסף הצדיק נהג כך כששהה בית האסורים במצרים. חז"ל אומרים שהיה ממלא ומרוקן חביות מים ועל כך נאמר הפסוק במשלי: 'חזית איש מהיר במלאכתו…'. יוסף לא שהה בתנאים אופטימליים, הוא היה אסיר בבית הסוהר. אולם, גם שם, הוא מיצה את מקסימום האפשרויות שעמדו לרשותו ועשה את מלאכתו במרץ ויעילות וכך היה מוכן לרגע של המעמד מול פרעה מלך מצרים, אין לך אדם שאין לו שעה אין לך אדם שאין לו מקום וברגע של חלון הזדמנויות הוא מצליח להפיק מעצמו את המירב, ולמה? בגלל שלאורך הדרך הוא לא איבד את האופי שלו, הוא לא איבד את האישיות שלו אלא הוא המשיך להיות ה"בעל מרץ" שעליו נאמר חזית איש מהיר במלאכתו הוא עוד יעמוד לפני מלכים כי גם בזמני משבר לא רק שהוא לא איבד את האישיות שלו אלא אפילו חיזק אותה יותר ויותר, כך אומר הבעש"ט על דברי המשנה בפרקי אבות, פת במלח תאכל מים במשורה תשתה ועל הארץ תישן לפעמים האדם אומר לעצמו אם יש לי רק לחם לאכול מים לשתות ואין לי מיטה לשון עליה אז למה לי חיים? אומר התנה עם מה שיש תנסה בכל שלב בחיים להפיק את המירב מכל מצב ומכל סיטאוציה אם יש רק פת ורק מים ורק את הארץ לישן עליה, תעשה את זה בלב שלם מבלי להתמרמר .

בנקודה זו נעוץ השוני המהותי בין המכור להצלחה לשואף אליה. השואף להצלחה, מייקר ומכבד את מה שיש לו. עבור השואף, ההצלחה היא ערך ומעלה בחיים. לעומתו, לאדם המכור, ההצלחה היא כל החיים ואם אין לו את ההצלחה אין לו את החיים…

הבדל מהותי זה, בין השואף למכור, מתבטא גם בהיבט החברתי. לכל אדם יש צורך לגיטימי בכבוד והערכה. תדמית בריאה מתבססת גם על פרגון ואהבת הזולת.  אלא שהצורך בהערכת החברה הינו במינון מאוזן. במהלך החיים יתכנו גם תקופות מסוימות בהן האדם ישקיע בריצוי חברתי לצורך מסוים ויהיה זה בגדר בריא ותקין, כל עוד לא תתפתח אצלו התניה ותלות קבועה באישור החברתי. זאת לעומת המכור שאצלו התדמית והזהות מותנים בקביעות בהערכת החברה.

דרך השינוי:

נקודת השנוי המהותית של המתמכר תהיה כשיתפוס שהוא לא מציג את האני האמיתי אלא מציג את התדמית שלו. רגע כזה הוא הזדמנות בשבילו לעבור מהונאה עצמית למודעות אמיתית.

זוהי חוויה קשה, משום שהיא מחייבת אותו להבין שהוא תלוי בהערכתם של אנשים אחרים. אבל זוהי גם תחילתה של מודעות עצמית אמיתית. כשהוא ישתחרר מהצורך להתרברב ולעשות רושם אז יפנה מרכז הכובד שלו פנימה, לרגשותיו האמיתיים ולזהותו האמיתית.

כדי לעשות את המעבר מהונאה עצמית למודעות עצמית אמיתית חייב האדם לזהות קודם את האשליות, שמהן רקם קודם את התדמית שהציג בפני העולם. תגלית זאת עלולה להיות מכאיבה מאוד, אבל היא הדרך שלו למודעות עצמית.

מודעות עצמית אמיתית היא נקודת התחלה של קבלה עצמית אמיתית, המאפשרת לאדם לקבל אמיתות כואבות לגבי עצמו. וכשהוא מסוגל לוותר על, על זיופים, על חיקויים ואחיזת עיניים, הוא יכול להתנסות בעצמו בפשטות כאן ועכשיו, עם כל החלקים הנשגבים שבו, וגם עם החלקים האפלים שבו.

כשהביטוי העצמי שלו יהיה ישיר ואותנטי אז יוכל לתקשר עם אנשים אחרים באופן כנה והדדי  ולממש את יכולת החזון והמעוף להניע אנשים למטרות גבוהות יותר. וכך, המכור לשעבר, בעל מודעות אמיתית הוא הממריץ ומדרבן, מלא השראה לסביבתו.

סיכום תהליך השנוי:

• הכרה ומודעות לבעיה
• שחרור הדרגתי מהתלות בהערכת החברה
• מעבר ממיקוד חיצוני – החברה, למיקוד פנימי- הזהות העצמית
• שהייה בכאב ובייסורי הגמילה
• קבלה ואהבה עצמית
• אינטראקציה חיובית ובריאה עם הסביבה
• ניצול יכולת השאיפה והחזון באופן מאוזן ויעיל