בעשרות השנים האחרונות, חקר המוח הולך ומתרחב. כיום יש לנו יותר מידע על תהליכים מסוימים במוח. כיום ידוע, שרגש מופעל מתהליכים מוחיים. בבדיקות MRI, רואים את החלקים הפעילים במוח בזמן של רגש כזה ואחר. אז מצד אחד, עלינו להבין שנושא הרגשות, אינו לגמרי בשליטתנו, יחד עם זאת, מחקרים מראים דבר מדהים, שעבודה על צורת החשיבה, משנה את הפעילות במוח, במשך הזמן.

מתברר, שאופן פעילותו של המוח, מושפע מגורמים גנטיים, ומחוויות בחיים, שמעצבים את פעילותו.

וכאן, אני רוצה להפנות את תשומת הלב ל'אמיגדלה'. זהו החלק במוח המגיב מידית לסיטואציה הדורשת תגובה, ושולח אותות מידיות לגוף, כמו התרחבות הלובן שבעין בעת סכנה. למעשה, התגובה היא מהירה, ולפעמים, אף ללא שהאדם מזהה מחשבה כלשהי, עוברת בראשו. העניין הוא שהרבה פעמים, האמיגדלה שולחת אותות של סכנה למשל, בו בזמן שהמצב דווקא בטוח. זה קורה היות ובמשך הזמן, האמיגדלה למדה שמצב מסוים מהווה סכנה, ולכן, כאשר קורה דבר הנראה כך, היא מגיבה מידית ושולחת לגוף התראה על סכנה, והדבר ניכר בתגובה הפיזיולוגית.

למשל, אדם שחווה לאורך זמן שמישהו התעלל בו. ותמיד המתעלל היה מכרכם את פניו לפני כן. כאשר יתחתן, ובת זוגו תכרכם את פניה מסיבה כלשהי, הוא יהיה בטוח, שעולה בראשה רגש וכוונה שלילית כלפיו, מה שבכלל לא בטוח… קרה לכם פעם, שמישהו רצה 'להנחית' על כתפכם או לחייכם, טפיחה חברית, ואתם אינסטינקטיבית הגבתם ברתיעה קלה? עכשיו אתם מבינים מדוע – המוח קולט 'סכנה' – מכה קרובה, ושולח הוראה לגוף, להירתע, אנו מגיבים מידית ללא מחשבה, נרתעים, ומיד, מגיע שלב נוסף – התובנה המודעת שמדובר בטפיחה חברית, ש'מכבה את האזעקה'.

כאשר נהיה מודעים לתהליכים אלו, זה יאפשר לנו יותר פתיחות להבין, שלא כל רגש שאנו חשים, מעיד על אמתותו. הרבה פעמים, כשנבחן את אמיתות התחושה, נגלה ש'לא כצעקתה'… לכן, לפני שאנו מפרשים את התנהגות האחר, לפני שאנו מחליטים שהמצב הוא באמת נורא. כדאי לבחון את הדברים, ואפילו לברר עם השני את כוונתו, ובהחלט לא לקבל את הפרשנות שלנו כאמת גמורה.

עד כדי כך היא השפעת הרגש המופעל מהמוח, עד שלפעמים, גם נראה לנו, שאנו בהחלט רציונליים, ו'בחנתי את הדברים, וברור לי שכך וכך'. מתברר שגם זה לא מדויק. מחקרים שנעשו, הראו שאף שאנשים היו בטוחים שהחלטתם היא רציונלית לחלוטין, ללא מעורבות רגשית, מכשירים רגישים, שמדדו את התגובות הפיזיולוגית של רגש (כמו תגובות לא מורגשות בעור), הראו שהיו בגופם, תגובות של רגש.

לפי זה, אפשר, שזו כוונת התורה "וידעת היום והשבות אל לבבך". כלומר, את אותה ידיעה שהבנת בשכלך- שכן, לשון ידיעה, נופל על דבר הברור בשכל, את אותה ידיעה הפנם אל לבך פנימה, חזור עליה שוב ושוב, עד שתיהפך למשהו מובנה בתפיסתך. וזה בדרך שאמרנו, שככל שאדם חוזר שוב ושוב על תפיסה מסוימת, ומאמין בה, היא הופכת להיות קבועה יותר בלבו. זה הופך להיות דבר אוטומטי בחייו.

המעניין הוא, שהמחקרים מראים, שהאמיגדלה ניתנת להשפעה מחוויות חדשות ועבודה קוגניטיבית. אם כן, המסקנה היא, שבטווח המידי, ההיבט הביולוגי, חזק, וכמעט לא ניתן לשליטה, אך בעבודה נכונה, המוח משנה ומתאים את פעילותו ל'עיצוב' החדש.

אמור מעתה: הבחירה בידנו.

ביהדות, זהו יסוד חשוב – הבחירה החופשית. הרמב"ם ב'שמונה פרקים', עומד על כך, שכל אדם נולד כחומר גלם, שניתן לעצב את אישיותו לכל כיוון, על ידי הרגל. אמנם, נכון הדבר, שיש אדם עם מוכנות לקבל 'עיצוב' לכיוון מסוים, וחברו, לכיוון ההפוך. למשל, יש אדם שיותר בקלות יתרגל לתכונת האומץ, לעומת אדם אחר שמוכן יותר לקבל את תכונת הפחד. אך – מוסיף הרמב"ם, כל אחד, ללא ספק, יכול לשנות את תכונתו לכיוון ההפוך. האמיץ, אם יתרגל פעם אחר פעם לפחד, יכול להפוך את תכונתו. וכן הפחדן, אם יתרגל פעם אחר פעם לאומץ בהרבה סיטואציות, ייהפך לאמיץ.

לכן גם אומר הרמב"ם במקום אחר, שאם יש לאדם למשל אלף שקל שרוצה לתת צדקה, ויש לו שתי אפשרויות, האחת, לתת לעני אחד בפעם אחת, והשנייה, לתת לאלף עניים – לכל אחד שקל. אומר הרמב"ם, שעדיף לתת לאלף עניים, כי כאשר יחזור על פעולת הנתינה אלף פעם, הוא יושפע מכך הרבה יותר לאמץ בקרבו את מידת הנתינה.

אגב, כולנו, איננו סטטיים – קבועים בהרגשתנו. לכולנו רגעים בהם אנו מרגישים חזקים יותר, או פחות, רגועים יותר או פחות, וכן הלאה. נראה כי זה נובע מכך, שהרגשתנו אם אנו חזקים או חלשים או כל תכונה אחרת, מקבילה לאמונתנו על עצמינו, האם אנו חזקים, או חלשים – אדם התופס עצמו כחזק, מרגיש ומתנהג כך, ואילו התופס עצמו חלש – מתנהג ומרגיש חלש. והיות ובקרבנו, האמונה למשל, שאנו חזקים, אינה מוחלטת, כי כולנו נכשלים מידי פעם, לכן, איננו תמיד עם אותה תחושה בדיוק.

לכן, אדם שאין לו אמונה בולטת ודומיננטית על עצמו, שהוא חזק או חלש – יהיה פעם כך, ופעם כך. ויש מי שיש לו אמונה דומיננטית, ובהתאמה, הרגשה והתנהגות דומה. אך עדיין, בסיטואציות מסוימות, יכולה לצוץ לה האמונה השנייה, ולהיות הדומיננטית באותו רגע, לכן באותו רגע, ירגיש ויתנהג אחרת.

מעניין לציין תובנה יפה שמביא הרב פלדמן בספרו 'שלש שלומות הן'. הגמרא אומרת, לעולם יזהר אדם בהונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה, הונאתה קרובה. טוען הר' פלדמן, שאין הכוונה שאישה הבוכה, מרגישה אותו כאב כמו גבר שאינו בוכה, רק שהיא חלשה, ולכן בוכה. אלא הכוונה, שהרגש שלה באמת עז יותר, ולכן, תחושת הכאב שלה עזה יותר, זו הסיבה שהיא בוכה.

מעניין, שמתוך המחקרים החדשים, ניתן לראות שהדברים הללו, אכן נכונים. מחקרים שבדקו את הפעילות המוחית והתגובה הרגשית, אצל גברים ונשים, הראו, שנשים משתמשות בשטח נרחב יותר במוח כדי להגיב על חוויות רגשיות (נשים משתמשות בשתי המיספרות במוח, לעומת גברים, המשתמשים בהמיספרה אחת). נוסף על כך, הקשר בין המרכזים הרגשיים במוח, פעיל יותר ונרחב, אצל נשים.

דבר זה מסביר בהחלט, שהחוויה הרגשית של אישה, יכולה להיות יותר עמוקה מחווייתו הרגשית של גבר המצוי באותה סיטואציה (כמובן, יש השפעות נוספות, היכולות ליצור תוצאה הפוכה, כמו למשל, אישה המתקשה להתחבר לרגשותיה יותר מבעלה, מחמת חוויות נפשיות כלשהן שעברה, חינוך, תרבות וכדומה. ואגב, דברים מגדריים, אף פעם לא מוחלטים, וחריגה מה'כלל', אינה מעידה שמשהו בנפש 'מקולקל'…), וזה המוביל את האישה לתגובה רגשנית יותר. אגב, כאן יש להבדיל ולומר, שאין התגובה הרגשנית אומרת שהאישה אינה רציונלית, מכיוון שכאן מדובר על התגובה המידית, אך בהחלט יתכן שלטווח רחוק, תהיה רציונלית.
אם כן, לסיכום, מה שחשוב לדעת, חיינו ורגשותינו, מושפעים מיכולתנו לפרש ביעילות סיטואציות בחיינו. וגם אם מוחנו 'מתוכנת' להגיב כך או אחרת, בעבודה נכונה על תכונותינו, יכולים אנו ללא ספק להפוך את טבענו וחיינו, כך שאפילו מוחנו, 'יתוכנת' מחדש!

חגי צדוק הנו מרצה במרכז הישגים, ויועץ נישואין ופסיכותרפיה. מייל: [email protected]