"ושמרת ועשית אותם" (כו' טז')

כתב רש"י : בת קול מברכתו, הבאת ביכורים היום, תשנה לשנה הבאה, מקשה ה"חתם סופר" וכי מאחר שהבת קול מברכת אותו שיזכה להביא לשנה הבאה, נמצא שכל מי שמביא ביכורים לא ימות ויחיה לעד?

ותירץ על זה בנו ה"כתב סופר" ידוע שכל המביא ביכורים לבית המקדש זוכה לעשירות, ויש חשש שמא יקלקל מעשיו ולא יביא עוד בשנה הבאה, כי העושר מביא לכפירה ככתוב וישמן ישורון ויבעט, על כן מבטיחה בת קול שתשנה לשנה הבאה, דהיינו אם תזכה לחיות תביא שנה הבאה ולא תקלקל את מעשיך.

ועוד אפשר לתרץ הגמרא במסכת חגיגה (יב' ע"ב) שאחד משבעה רקיעים נקרא זבול שבו ירושלים ובית המקדש ומזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן, ומה מקריב וכי תעלה על דעתך שיש שם פרים וכבשים, אלא מקריב נשמתן של צדיקים, וכמו שכתב הטור (או"ח סי' קכ') בשם התוספות במנחות, שמה שאומרים בתפילה "ואישי ישראל" היינו קורבנות הצדיקים שמעלה מיכאל בכל יום, ואיתא במדרש אמר רבי חייא הקרבה זו אינה כשאר קורבנות, אלא כאדם המקריב דורון לפני המלך ואולי אפשר שזוהי לשנה הבאה.

"ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך" (כח, ב)-
המפרשים מקשים מה פשר הלשון "והשיגוך", וכי אדם בורח מן הברכות, שהן צריכות "להשיגו"?

ועוד מקשים, על הסיפא של פסוק זה, "כי תשמע בקול ה' אלוקיך", לכאורה מיותרת, שהרי ברור שמדובר במצב של שמיעה בקול הקב"ה, הרי זהו התנאי בקבלת הברכות?

מתרץ רבינו יוסף חיים מבבל זצוק"ל בספרו "אדרת אליהו", כי פעמים רואים אנו בני אדם שמצליחים בעסקיהם למעלה מן הטבע, בכל מה שידם נוגעת ה' מצליח בידם, אפילו שבאופן טבעי אם הם השקיעו כספם בדבר שהינו הפסד ודאי מסובב הסיבות גורם שירויחו, וזה מה שאמר הפסוק ובאו עליך הברכות והשיגוך שאפילו אם תברח מהם ההצלחה תרדוף אחריך והשיגוך והטעם הוא "כי תשמע בקול ה' אלוקיך" כראוי.

הנצי"ב מתרץ שכוונת הפסוק כך היא- השפע יהיה רב כל כך, עד שהוא יביא לידי התפעמות והתרגשות אפילו את האדם שעסוק ראשו ורובו בתורה ומצוות ובשמירת רצון הקב"ה, ומטבע הדברים אינו מתפעל בנקל משפע גשמי. וזהו "והשיגוך", שהתפעלות השפע תשיג אף אותך, על אף שהינך עסוק בשמירת רצון הקב"ה וקיום תורתו (וזהו "כי תשמע וגו'").

האבן עזרא והספורנו כותבים בקצרה, ש"והשיגוך" בא לומר שאדם לא יצטרך להשתדל ולהתייגע להשיג את הברכות, אלא הברכות יגיעו אליו מבלי שיצטרך להתאמץ (וכך מבארים בשם האדמו"ר מבאבוב, שמבאר על דרך האמור במס' יומא דף עה, שלצדיקים ירד המן על פתח בתיהם, ולא היו צריכים לטרוח, וגם כאן, הברכה היא שלא יצטרכו לרדוף אחר הברכה ולצאת ממקומם למקומות רחוקים, אלא הברכה תבוא עד אליהם).

תירוץ נוסף כותב בעל דגל מחנה אפרים , שפעמים אדם אינו יודע מה טוב עבורו, וכך הוא בורח, שלא מידיעה, מדברים שהם טובים עבורו. ולכך נאמר "והשיגוך", שכביכול הברכות "ירדפוהו" וישיגוהו. וכך אומר דוד המלך בתהלים "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי".

בספר "אוצרות צדיקי הגאוני הדורות" מובא תירוץ של האדמו"ר ממודז'יץ (בעל "ישא ברכה") בשם אביו (ה"דברי ישראל"), שחלק חשוב מהברכה הוא שתהיה לאדם השגה מה לעשות עם השפע שמגיע אליו, וזהו "והשיגוך", שתהיה לו ההשגה הנ"ל. כי עיקר הברכה, שתהיה לו גם השגה מה לעשות עם הברכות, א"כ והשיגוך היא עצמה מן הברכות".