כמדי יום רביעי ב"זמן אלול" מנחם טוקר משוחח בתכניתו "זמן אוויר" עם אמנים רבים לשאלון מקיף ומיוחד הכולל סליחה, פרגון ועוד. היום שוחח טוקר עם הצלם שוקי לרר שנחשב לאחד מבכירי הצלמים החרדים.

לשאלתו של טוקר להיכן נסע השנה בכדי לצלם תמונות של אדמו"רים וראשי ישיבות, הפתיע לרר "השנה לא נסעתי עם אדמו"רים. נתתי להם חופש.. בגדול היום בחסידויות הקטנות יש מה שנקרא "הוייז בוחער" שעוזר לאדמו"ר והוא בדרך כלל מצלם גם. בחסידויות הגדולות אי אפשר לסמוך על זה אבל יש מישהו שמצלם." אומר לרר ושוטח את הבעיה במסע שכזה "אפשר לחכות שבוע שלם לאדמו"ר שיצא מהמקום בו הוא שוהה ולפעמים זה גם קורה בלילה אז הפלאשים לא באמת מיטיבים עם העברת האווירה שבתמונה."

האדמו"ר שלא צילמת עדיין, אם יש כזה בכלל?

"האדמו"ר מטאהש מקנדה הוא הבודד שלא הצלחתי לצלם. הוא לא הגיע לארץ בשלושים שנים האחרונות. האדמו"ר שלא מסכים שיצלמו אותו והכי קשה לצלם אותו הוא האדמו"ר מויז'ניץ מונסי שנגד כל עניין הטכנולוגיה. מי שהיה בסגנון הזה הוא האדמו"ר רבי אלעזר אבוחצירא זצ"ל. בכלל יש הבדל לדעתי בין הליטאים לחסידים יכול להיות מאחר ורוב התמונות של ראשי הישיבות הליטאים זה עם גמרא פתוחה ולעומת זאת, בלי חס ושלום לזלזל, אצל האדמו"רים יש גם טישים וחופשות ובטישים יש את הזמן של האוכל גם וזה לא הכי נעים שיצלמו אותך."

טוקר הזכיר ללרר על שהותו בבית מרן הגר"ע יוסף זצ"ל ולרר סיפר "אצל הרב עובדיה הייתי שתים עשרה שנה. שם יכולת להיות כמו אוויר. היית יכול לענות לטלפון לידו ולדבר עם בני הבית והוא לא שמע ולא שם לב לכלום. הוא היה שקוע בלימוד תורה. יש את התמונה המפורסמת של רה"מ בנימין נתניהו שהגיע לבקר וחיכה חצי שעה לידו עד שהרב הרים את עיניו לרגע ושם לב שרה"מ נמצא שם."

מהי התמונה הראשונה שלך?

"בשביל לדבר על התמונה הראשונה שלי צריך לחזור ללמעלה משלושים שנה אז התקיים סיום הרמב"ם בבני ברק. הרבה רבנים ואדמו"רים שחלקם הגדול כבר לא נמצאים אתנו היום. בכלל זה בעצם הסיפור של איך הגעתי לצלם. הכל החל כשבהיותי ילד בכל שבת הייתי הולך לתהילים כמו כל הילדים וחילקו לנו תמונות של רבנים ואדמו"רים. באיזה שהוא שלב האוסף לא השתדרג לי ורציתי עוד תמונות אז קניתי מצלמה והלכתי לסיום הרמב"ם. צלימתי ולאחר מכן כשראיתי שהתמונות נראות טוב בעיניי, החל העסק להתגלגל. באותה תקופה למדתי בישיבה ליטאית בבני ברק. כמובן לא יצאתי על חשבון הישיבה אלא לפני סדר שלישי בזמן ארוחת ערב, הזמן בו בדיוק מתקיימות החופות, הייתי שם פעמיי לעבר אולמי ווגשל שהיה בסמיכות לישיבה וכידוע בחופה כל אדם דואג שיהיה לו אישיות ידועה שיסדר חופה וקידושין וכך הייתי מגיע ומצלם את הרבנים שמגיעים." נזכר לרר ומספר אנקדוטה מעניינת "לפני מספר שנים אנשים באו לקנות אצלי תמונות ישנות מהארכיון ולפתע גילו תמונות מהחתונה שלהם, תמונות שלדבריהם הצלם 'פספס' בחתונתם."

האם יש תמונה שצילמת ולא פרסמת, או שפרסמת והתחרטת לאחר מכן?

"אין לי תמונות כאלה. כל תמונה טובה שאני מצלם מתפרסמת. אני כן בודק לפני זה לאורך ולרוחב ואז מצלם."

התמונה הכי מפורסמת שצילמת

"הייתה תקופה בה הייתי אוהב לצלם תמונות פספורט של אדמו"רים ורבנים. אני זוכר שהתחילו קווי המהדרין, הגיעו ראשי אגד לאדמו"ר מויזניץ הקודם ה'ישועות משה' זצ"ל שלא אהב שמצלמים אותו אבל שם הצלחתי וצילמתי תמונה שנמצאת היום כמעט בכל בית של חסיד ויז'ניץ. סיפור מעניין היה לי עם תמונתו של ה'פני מנחם' שגם הוא התנגד לתמונות. ביום מן הימים הוא הגיע לארוע של אחד מבני המשפחה בבני ברק והנהג שכח לסגור את משהו ברכב וכתוצאה מכך הרכב לא התניע כשהיו צריכים לחזור. האדמו"ר אמר לנהג 'אל תילחץ, הכל בסדר, אני אחכה פה בצד' ואני ניצלתי את זה הלכתי לגינה סמוכה, הסתתרתי וצילמתי הרבה תמונות עד שיצאה התמונה שהיום נמצאת כמעט בכל בית חסידי."

התמונה שאצלך בסלון

"התמונה שאצלי בסלון היא של מרן ראש הישיבה מרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א שאני חייל שלו. אני עם נשמה חסידית אני חושב שאם היו מודדים את מרן ראש הישיבה בממדים של חסידות והוא היה עושה טיש אז הוא היה עם החסידות הכי גדולה. יש מאות ישיבות שסרות לדבריו."

פרגון לצלם מתחרה

"משה גולדשטיין. חבר שלמד ממני הרבה וגדל אצלי בבית. הוא צלם מוכשר."