אם הייתי ראש ממשלה בישראל, אין לי ספק שהייתי ממנה את יאיר לפיד לשר החינוך, ואם לא לשר החינוך אז לפחות למנהל המחוז החרדי במשרד החינוך.
מי שהאזין לראיונות שהעניקו אתמול גפני וליצמן ב'מהדורת הבוקר' ב'קול חי' הבין כי משהו עובר על הח"כים החרדים, משהו טוב.
כולנו זוכרים את הלקסיקון שהיה שגור עד לפני כשנה בשפתם של הנציגים החרדים, גפני נגד ליצמן, ליצמן נגד דרעי והוא נגד שניהם.
דווקא בתקופת הבחירות, בעת שש"ס עצמה דיממה כפצוע קשה – דווקא אז המחלוקת הפנים חרדית לא פסקה אף לרגע.
אולם לאחר הבחירות משהו קרה. החרדים התבגרו. לפיד הצליח להשפיע עליהם משהו טוב. פתאום הם הבינו שהפילוגים הפנימיים מרסקים להם את הבית. הם הבינו שאת הזבל צריך להשאיר בפח האשפה של מטבחון הכנסת, כי רק כך אפשר להוות כוח מול נתניהו.
מי שהיה ה'נחשון' שניסה לפרק את כוורת האחדות שהתגבשה – היו עסקניה הצעירים של 'דגל התורה' – מלאי תשוקת האקשן. שם בוועידה בחפץ חיים הם ניסו בכוח לעלות לסדר היום החרדי את שאלת החלוקה בין 'דגל' ל'אגודה'.
אולם, העובדה שהנאומים הדגלאים הפופוליסטים נשארו קבורים עמוק בתבן הפרות בחפץ חיים – מעידה על התבגרותם של הנציגים החרדים ואולי של החברה החרדית כולה.
גם ניסיון המהפכה האוקראיני של 'שלומי אמונים' לא צלח ולמרות ההצהרות הבומבסטיות, לא נראה בקרוב חלוקה מחודשת בין הסיעות החרדיות.
אלא שאתמול זה שוב קרה, עיתון 'משפחה' ציטט כהרגלו משפטים שנאמרו אוף דה רקורד לאחד מכתביו, "ליצמן וכהן תוקפים בחריפות את גפני", זעקו האסמסים. עורכי תוכניות האקטואליה נשמו לרווחה, והמגישים חידדו את הסכינים.
אולם עד מהרה התברר כי הח"כים החרדים לא מספקים את הסחורה. למרות כל מאמציהם המקצועיים של העיתונאים לגרור אותם אל לוע הארי – הם הבהירו כי למרות הדברים שהתפרסמו הרי שהאחדות ושיתוף הפעולה גדולה מתמיד. ליצמן אף הגדיל לעשות וכינה את כתב 'משפחה' – 'לבלר שקרן'.
אז אולי ליצמן עדיין לא אומר שלום ללפיד, אבל אין ספק שלפיד עשה הרבה שלום בפוליטיקה החרדית.