דיווחיו של כתב 'קול חי' ישראל אוחיון מתמקדים לרוב בסיקור פרשות פוליטיות, דיווחים ראשוניים מקהילות, חשיפות דרמטיות ועדכונים אקטואליים. אך הפוסט שפרסם היום התמקד – לשם שינוי – בחייו האישיים ובתיאור חוויה מטלטלת שחווה, ושהסתיימה באורח נס. הנה דבריו:
שלום חברים, אני רוצה לבקש את תשומת לבכם לכמה רגעים, ולחשוף לכם טפח מחיי.
לא יודע אם שמתם לב אבל בדרך כלל אני לא נוהג לשתף כאן את חיי היום יום שלי, אבל הפעם אני מרגיש צורך לפרסם ברבים את אשר עבר עלי בשבועיים האחרונים.
טוב, נתחיל בזה שזכיתי בשני ילדים מתוקים, בת ובן, הבת הגדולה שמה אנאל, והבן הקטן אורי שמואל. בני הקטן נולד לפני שלוש שנים כאשר לאחר מספר חודשים בישרו לנו הרופאים על בעיית לב קטנה שיש לילד, חלפו השנים בהן קיבל אורי מספר טיפולים ע"מ לפתור את הבעיה, אומנם הבעיה נשארה אך אורי התפתח למופת כיאה לילד בגילו.
לפני שבועיים וחצי נסענו עם הילד לבדיקה שגרתית בבית החולים, שם בישרו לנו הרופאים במפתיע שישנה החמרה באופן תפקוד הלב של אורי והוא יהיה חייב להיכנס לחדר ניתוח במהרה על מנת לעבור ניתוח לב.
[1]
ואכן, ימים אחדים לאחר חג השבועות ארזנו חלק מהחפצים הנצרכים ושמנו פעמינו לבית החולים תל השומר בר"ג, לאחר סידרת בדיקות נכנס אורי בבוקר יום חמישי לחדר הניתוח כשאנו נושאים בליבנו תפילה חרישית, לאחר למעלה משעתיים וחצי יוצא לקראתנו אחד המנתחים ובפיו בשורה, "אוקיי, אז סיימנו את ההרדמה שמעט הסתבכה וכעת אורי נכנס לניתוח"…
מה ? רק כרגע סיימתם את ההרדמה ? הסתבכה ? שאלנו בתדהמה, לאחר דקות ארוכות קשות ומתישות התמונה החלה להתבהר, אורי שלנו קיבל את חומרי ההרדמה החזקים וליבו נדם, חמש דקות ארוכות ניסו הרופאים להחזיר לו את הדופק, החייאה ועוד החייאה ועוד אחת… לבסוף הצליחו הרופאים (שליחו של מי שאמר והיה עולם) להחזיר את הדופק ללב, ולאחר אותם דקות קשות מצבו התחיל להתייצב, ורק אז החלו בניתוח המסובך…
אט אט חזר לנו הצבע ללחיים, כעט אנו ממתינים שיסתיים הניתוח לראות שהכל עבר בשלום, ושחלילה לא נוצר איזשהו נזק בעקבות אותה החייאה קשה וארוכה. לאחר ארבע שעות ארוכות של לחץ ותפילות מעומק הלב יצא אורי בשלום מחדר הניתוח… אך הלב שלנו עדיין דופק בלחץ אדיר ובציפייה לרגע בו יתעורר.
שעות ארוכות חולפות ואורי מתחיל לבכות, ואנחנו לא יודעים אם לצחוק או לבכות, יממה שלמה עוברת ואורי מתעורר לדקה אחת או שתיים ונרדם שוב… ואז בעיצומה של השבת החיוך חזר ללחיים, הצבע לשפתיים, והשירה וההודאה לה' יתברך החלה ועד לרגע זה לא פסקה….
אורי התעורר לחלוטין, זכר את כולנו, דיבר, צחק את צחוקו המתגלגל והאהוב והחזיר לנו את האור… חלפו להם מספר ימים בהם אט אט הוא חזר לכושר השובבות שלו, וקיבלנו את אורי מחדש, טוב יותר, בריא יותר.
החלטתי לפרסם כאן את סיפורי האישי הזה, על מנת לפרסם את גודל הנס שעשה לנו ה', בהבנה שאין נס יותר גדול מזה, פשוט קשה לעכל את המילה הזו, אבל כאן בסיפור הזה אין 'כמעט נפטר', יש נפטר וחזר אלינו בחזרה כמתנה', מתנה מ- ה' יתברך.
שלכם, ישראל אוחיון.