רישום הטרגדיה הנוראה שאירעה באשדוד, לא נמחה אף בחלוף יומיים מהתרחשותה. בן שנה ושלושה חודשים בלבד היה אליה וינגוט ז"ל, עת נשכח ברכב אביו. שלש שעות בחום המחניק של הרכב הסגור, לא הותירו לפעוט סיכוי, ולכוחות ההצלה שהוזעקו לא נותר כי אם לקבוע את מותו.
שיחה כואבת ורווית אמונה, העניק יצחק וינגוט, אביו של אליה למהדורה המרכזית עם בצלאל קאהן ב"קול חי", במהלכה שוחח האב על תחושותיו הקשות: "השם ניחם אותי, השם שלח לי מחשבה בראש שהיא מנחמת אותי – אבא שנותן לילדו סטירה הוא נותן את זה בליטוף עם אהבה. הרי המקום פה הומה אדם. עברו מאות אנשים ליד הרכב, הילד היה בתוך האוטו 4 שעות. השם סינוור מאות אנשים בשביל שאני יזכה להחזיק בו בפעם האחרונה. לולא אני הייתי מגלה אותו ומדווח על כך היו דופקים לי בבית ולא הייתי זוכה להחזיק בו בפעם האחרונה".
"הקב"ה נותן ניסיון והוא גם נותן כח. אי אפשר לתאר מה עובר על אדם באותו רגע. אני זוכר ששמעתי גם על מקרים וגם פרסומות על דברים כאלו ואמרתי בחיים זה לא יקרה לי. תמיד אמרתי מסכן האבא איך הוא יכול לחיות עם עצמו היום אני יודע שגם האבא לא מסכן כי זה לא קשור אליו וגם אם זה קשור אליו הרי בסופו של דבר אין לו את הילד שלו שהוא כ"כ אוהב".
"זה ילד מיוחד", זעק האב, "המילה הראשונה שלו הייתה תודה זו המילה היחידה שידע להגיד בגיל 10 חודשים. האור של הבית. ילד גאון. קשה לי להרחיב".
לסיום קורא האבא לפתרונות מעשיים: "אוטו זה לא דבר חשוב ובכל זאת התקינו חיישנים לכל דבר אם יש בעיה במצבר הרכב מתריע אם יש בעיה באורות גם, לא חוגרים זה מצפצף וכן הלאה אבל למה לחיי אדם לא דאגו? למה אין חוק שיהיה זמזם לכל כסא תינוק אם הוא במשקל מסויים? אני קורא לכל מי שיש לו השפעה לקדם את הנושא הזה".
האזינו לראיון מרגש ומחזק:
/wp-content/uploads/2016/06/ראיון_יצחק_ויינגוט.mp3 [1]