כינויים רבים היו לו לרבי משה בן ישראל. יש שכינוהו ה "פוסק" יש שקראו לו "ראש הישיבה", ואפילו היו שכינוהו בשם הפילוסוף ועוד . אבל הכל הסכימו כי הוא היה גדול הפוסקים בארצות אשכנז במאה ה-16. דוד גדנקן  עשרה דברים שרציתם לדעת על רבי משה איסרליש הרמ"א זצ"ל.

א. רבינו משה נולד לאביו ר' ישראל איסרליש ולאימו מלכה (ממשפחת לוריא ובת דודה לרב מאיר קצנלבוגן, פוסק ידוע בשמו המהר"ם מפדובה). הוא נולד בשנת ה' ר"צ (1530)בעיירה קז'ימייז' בדרום פולין. כשנוכח אביו כי בנו אוהב מאד ללמוד תורה וכבר כילד התגלה כגאון בלימודו, שלחו אביו ללמוד בישיבתו של רבי שלום שכנא בלובלין. ישיבה זו נוסדה ע"י רבי יעקב פולק, שאימץ את שיטת הפלפול. רבי שלום שכנא המשיך דרכו ורבים וטובים הצטרפו לישיבתו כדוגמת: המהרש"ל, רבי חיים בן בצלאל (אחיו של המהר"ל מפראג) וכאמור הנער משה איסרליש. רבו כל כך העריכו שהסמיך אותו לרבנות כבר בגיל 13 וכן נתן לו את ביתו לאשה.

תיעוד בלעדי • גם בקרקוב הפולנית הבעירו את האש בל"ג בעומר

ב. בתחילת ניהוגו, כיהן כרבה של עיירת הולדתו קז'ימייז'. כיהן כדיין בבית הדין של העיר קרקוב שבפולין. לידו כדיינים שימשו רבי משה לנדאו וגיסו רבי יוסף כץ. לימים הקים ועמד בראש הישיבה בעיר קרקוב, בכך היה ממשיכו ויורש התפקיד של רבי יעקב פולק בעל ה"חלוקים" (לשעבר רבה של פראג). כשהרב משה איסרליש עמד בראש ישיבת קרקוב, התפרסם שמו כידען ענק וכפוסק בכל רחבי פולין ומחוצה לה. הרמ"א הרבה להתכתב בדברי תורה עם אחד מגדולי הרבנים של פולין, רבי שלמה לוריא מחבר הספר "ים של שלמה" שהיה ידוע בכינויו "המהרש"ל. גם אם לפעמים חילופי האגרות היו בהתנגחות קשה ובלשון חריפה (כמובן בדברי הלכה) נהגו המתווכחים (שהיו להם קשרי משפחה) בכבוד והערכה איש ברעהו. מקורביהם סיפרו כי נהגו לשלוח איש לרעהו את כתביהם ההלכתיים לעיון והערות לפני פירסומם.

ג. במאה ה-16, בתקופת פעילותו התורנית-רוחנית של הרמ"א, התפתחה הפעילות הרוחנית של יהודי אירופה בכלל ושל יהדות פולין בפרט. הסממן הבולט להתעוררות הרוחנית היה תחילה של פעילות ספרותית תורנית אצל חכמי פולין בעיקר של אלה שיסדו או הנהיגו ישיבות שמשכו רבים להגר לפולין כדי ללמוד וללמד בישיבות אלה. ציינו את לימודיו של הרמ"א בישיבה בלובלין ואת ניהוגו בישיבה בקרקוב. הרמ"א השקיע רבות בכתיבת ספרות הלכתית ופירסום פסקיו.  ספריו הראשונים היו "דרכי משה". היה זה חיבור מעמיק על חיבורו של רבי יעקב בן אשר בנו של הרא"ש, שכתב ספר דינים בשם "בעל הטורים". בעל הטורים לא שימש ברבנות אבל הקפיד למלא אחר הוראות אביו, להביא ראיות ולהצביע על מקורותיהם. הרמ"א הרגיש צורך עמוק להשלים את אשר החסיר בעל הטורים והשלמות אלה פורסמו בספרו " דרכי משה".

ד. תוך כדי כתיבת סיפרו נחשף הרמ"א לכתביו של רבי יוסף קארו, בעל ה"שולחן ערוך" אשר כינויו היה ידוע בעיקר בארצות המזרח כ"בית יוסף". הרמ"א למד לדעת כי ר' יוסף קארו חלק על פסקי חכמי אשכנז וחכמי צרפת והרגיש צורך להגיב ע"י שינויים במה שכתב ב" דרכי משה". הצורך היה להביא בפני היהודים באשכנז פסקי הלכה מוחלטים בהקשר לנהוג בארצותיהם ועל פי מנהגיהם. הרמ"א לא היסס להביע את יחסו השלילי ל"בית יוסף" בטענו כי רבי יוסף קארו הסתמך בפסקיו בעיקר על הרי"ף על הרא"ש ועל הרמב"ם. הרמ"א הביע כעסו כי ה"בית יוסף" התעלם מבעלי התוספות ומפסקי האחרונים.

ה. את גישתו נגד ה"בית יוסף" הביע בדבריו "כי ידוע שהרב המחבר "בית יוסף" בטבעו אל הגדולים נכסף ופסק הלכה בכל מקום ע"פ שנים ושלושה עדים המה הגאונים הנחמדים הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש…. ואף כי הם קמאי ולא בתראי ולא חש לדברי שצווחו בו קמאי דקמאי …לפסוק הלכה בכל מקום כבתראי". הרמ"א דחה בכל כוחותיו ומעיניו את אי התחשבותו של רבי יוסף קארו במנהגי אשכנז בכלל ופולין בפרט. ועל כך אמר "גם כי הרבה דינים אין אנו נוהגים כמסקנות מהור"ר יוסף קארו אשר כבר נתפשטו ספריו בכל ישראל ואם יפסוק אדם אחרי דבריו, בפרט בדיני איסור והיתר אשר יסד בשולחן ערוך שלו, יסתור כל מנהגים שנוהגים במדינות אלה.

ו. התוצאה המיידית של יחסו של הרמ"א הייתה העלת פסיקותיו ואת אשר הוא חולק על השולחן ערוך בסיפרו שכונה "מפה".  כשרצה להסביר ולנמק את הגהותיו שלו לשולחן ערוך ולהסביר את מטרת חיבורו ומפעלו כתב : " …ולא זה השולחן אשר ערך לפני ה' ולא נתנו עדיין לבני אדם אשר במדינות אלו, אשר רובו מנהגיו במדינות אלו לא נהיגינן כוותיה. כי כבר אמרו חז"ל ,אין למדין מן הכללות, כל שכן מן הכלל שכלל הגאון הזה לעצמו לפסוק אחרי הרי"ף והרמב"ם, במקום שרוב האחרונים חולקים עליהם ועל ידי זה נתפשטו בספריו הרבה דברים שאינם אליבא דהלכתא לפי דברי החכמים שמימיהם אנו שותים שהם הפוסקים המפורסמים בבני אשכנז וצרפת, אשר אנו מבני בניהם. אני ראיתי כי דבריו בשו"ע כניתנו מפי משה, מפי הגבורה ויבואו התלמידים הבאים אחריו וישתו דבריו בלא מחלוקת. על כן ראיתי לכתוב דעת האחרונים עם המקומות שלא היו נראין לי דבריו, כדי לעורר התלמידים".

ז. כאן החובה לציין כי למעשה ובפועל התוצאה של פסיקותיו של הרמ"א לא ביטלו ח"ו את הלכות ה"שולחן ערוך" אלא הפכו לכעין סינטזה של שני ענקי ההלכה. היהדות עד היום נוהגת לפי השולחן ערוך ויוצאי אשכנז נוהגים כשיטת הרמ"א במקומות בהם הוא חלוק על השלחן ערוך. מעניינת דעתו של החת"ם סופר שאמר "ובני ישראל יוצאים ביד רמ"א" .

ח. הרמ"א ספג גם בחייו ביקורת לא מעטה מפוסקים אחרים ודווקא מבני אשכנז. עיקר התרעומת עליו הייתה שהעדיף את המנהגים הנהוגים בפולין והתעלם והזניח את מנהגיהם של הקהילות היהודיות במרכז אירופה (גרמניה, צרפת, הונגריה, סלובקיה, צ'כיה ועוד). במחלוקת זו כנגד הרמ"א בלט בעיקר רבי חיים בן בצלאל. רב זה היה אחיו הבוגר של המהר"ל מפראג. היה חברו ללימודים של הרמ"א בעת שלמדו בישיבתו של רבי שלום שכנא בלובלין. שימש ברבנות העיר וורמס ובהמשך היה רב של העיר פרידברג במדינת הסן שבגרמניה. בכותבו לרמ"א ציטט את דברי המהרי"ל (בשם הרא"ש) כי אין לבטל מסורת אשכנז בשביל שאר המדינות כי התורה ירושה להם לאשכנזים מימות החורבן. המשיך וכתב לרמ"א "והנה כי הרב עצמו לא כתב בהקדמת ספרו רק ממנהג בני מדינתו ולא זכר מנהג אשכנז כלל".  הערה: ויכוח זה קיבל  כינוי בשם "ויכוח מים חיים".

ט. הרמ"א היה ידוע גם כהוגה דעות ויש שכינוהו "הפילוסוף". נושא זה קיבל ביטוי בספרו "תורת העולה". בספר זה נתן פירוש פילוסופי עמוק למיוחדות שבהלכות בית המקדש. בקיאותו המעמיקה בתורת הקבלה נתנה לרמ"א אפשרות להתמודד עם ה"תרתי דסתרי" כביכול. הוא שהאמין בספר הזוהר, למרות שלא פסק לפיו, הצליח להרכיב דיון בהלכות המקדש בעירוב שתי הגישות זו של הקבלה וזו של ההלכה הפסוקה והנוהגת. העיסוק בנושאי צורת המשכן וכליו, בנושא הקורבנות שהוקרבו במקדש היוו עבור הכותב סמל מובהק לבריאה שהעניק לנו בורא העולם. ספרו "תורת חטאת" עוסק בעיקר בדיני איסור והיתר.ספרו "שו"ת הרמ"א" הינו קובץ תשובותיו של הרמ"א בעניני הלכה שנשאל על ידי תלמידיו ובמכתבים שקיבל. (כשכתב לתלמידיו , היה מבקשם להחזיר לו את מכתבו כדי לשומרו לעת זקנתו). הרמ"א כתב גם את "מחיר היין" פירוש סימבולי על הכתוב במגילת אסתר.

י. בין ההיסטוריונים והחוקרים את תורתו והלכותיו של רבי משה איסרליש יש חילוקי דעות קשים על תאריך הולדתו (האם בשנת ה' ר"פ או ה' ר"צ) כמו גם לגבי משך שנות חייו. המיסטיקנים טוענים שהוא נפטר בן 33 שנה בל"ג בעומר וכי כתב 33 ספרי הגות והלכה. איכא דאמרי כי זכה לחיות כ-52 שנים או 42 שנים. מה שלא נתון במחלוקת הוא יום פטירתו שהוא י"ח באייר (ל"ג בעומר) . נקבר בקרקוב בבית העלמין הסמוך לחבית הכנסת שלו  (בי"כ הרמ"א). כנראה בשנת ה' של"ב ( 1572).

בביקורי בקרקוב זכיתי לעלות על קברו של הרמ"א  בסמוך גם קברו של בעל ה"טורי זהב") וכן להתפלל בבית הכנסת של הרמ"א בשבת קודש. זכיתי לבקר בבתי כנסת גדולים ומפוארים, דווקא בבית מדרשו של הרמ"א הייתה התעלות הנפש שהייתה חוויה ייחודית. יש רבים מיהודי העולם (מאלה שאינם יכולים להגיע בל"ג בעומר לקבר הרשב"י) שפוקדים בל"ג בעומר את קברו של הרמ"א, זכותו ומשנתו יגנו עלינו.