חבר הכנסת יעקב אשר הושבע אמונים לכנסת ישראל, והחל לכהן בה כחבר, לאחר התפטרותו של סגן שר החינוך מאיר פרוש. בנאום נרגש ומלא פאתוס, הבטיח אשר שלא לשנות כהוא זה מהדרך בה הוא וחבריו מאמינים, ולהמשיך להיות איש ציבור נאמן לכלל אזרחי ישראל.

"עבורי זהו לא נאום בכורה, ואחסוך לכם את הריטואל הקבוע של מי שנואם לראשונה, על קורות חייו והאנשים שהביאהו עד הלום", פתח במליצה, "איני צריך להציג את משנתי הפוליטית והציבורית, היא לא השתנתה מפעם קודמת, בניגוד למה שלא פעם קורה כשח"כים מחליפים אג'נדות, משפצים אידאולוגיות, יכולים לשאת נאומים הסותרים אלו את אלו תוך כדי שהם מדלגים ממפלגה אחת למשנה, ומשנים דעותיהם תוך כדי תנועה ועיון מעמיק בסקרים ובדוחות יועצי תדמית".

"אני וחבריי לא שינינו ולא נשנה את הקשות העולם בה אנו מאמינים ואת הדרך בה אנו מייצגים זה עשרות שנים בשליחותם של גדולי ישראל". אחרי ההכרזה הדרמטית, עבר אשר להציג את מה בעיניו השתנה שהמכנסת אליה הוא נכנס לזו אותה עזב.

"מנקודת מבטי אני רואה שינוי דרמטי מתקופה זו לקודמתה. בכנסת הקודמת התנהלה כאן מערכה נגד הציבור החרדי ונציגיו בכנסת. ההחלטה הייתה להפוך את הציבור ובמיוחד מנהיגיו ושליחיו לבלתי לגיטימיים שכל מטרתם לדאוג לצורכי קהילתם בלבד. ניסו להציג אותנו באור שחור, עוד יותר מצבע הז'קט אותו אנו לובשים".

הוא המשיך: "כיום מכהנים בתפקידים חשובים בהנהגת המדינה אותם חברי כנסת, שמככבים בראש מדדי הפופולריות ובסקרי שביעות רצון. שרים ,יו"ר ועדות, וכח"כים פעילים וחרוצים. שלא תטעו, הסקרים לא נערכו בב"ב ובמאה שערים. אלו סקרים המשקפים את דעתם כל אזרחי ישראל. די אם נשמע ראשי רשויות משבחים את עזרתם של השרים, הפועלים לרווחת ישראל ללא יוצא מהכלל ומקדמים רפורמות בראייה כוללת לטובת הכלל".

בסיום נאומו בירך יעקב אשר את יהודה גליק שהושבע אף הוא אמונים, וקרא לו להפסיק לעלות להר הבית. "עוד לא התקיימה נבואת ישעיהו 'נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם', שאגב, מסתיימת ב'לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה'. אין סיבה להפוך את הסכסוך לדתי. ההלכה היהודית אוסרת את העלייה להר. אנחנו לא מחפשים להטיל אש. אני פונה אליך ולחבריך בלשון הכתוב 'השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו'".

אחרי שהודה לעמיתיו פרוש וגפני, פנה אשר ליו"ר: "ו… איך אמר המשורר? – שלש ארבע ו… ולעבודה".