פרשת קדושים עוסקת בשורה ארוכה של חוקים וציוויים שקשורים ליחסים הבין אישיים- בין אדם לחברו. אחת מהמצוות היא- "בצדק תשפוט עמיתך".

לכל מעשה שאדם עושה אפשר לתת כמה משמעויות: אפשר לפרשו באופן חיובי ולמצוא בו את הצדדים היפים והכוונות הטובות, ואפשר גם למצוא את ההפך.​ ​כשאנחנו שומעים סיפור שאפשר לפרשו לחיוב או לשלילה – ​התורה מצווה אותנו לפרשו באופן חיובי. כפי שנאמר​ במשנה במסכת אבות​ (אותה מתחילים השבת לקרוא)​: "הוי דן את כל האדם לכף זכות" (כפי שהיינו רוצים שישפטו אותנו).

כשמסתכלים על הציווי הזה הוא נראה קשה מאוד ליישום. אפשר לסנגר על אדם שחטא, להתחשב בנסיבות שהובילו אותו למעשה, לגלות אמפתיה. אבל כיצד אדם יכול לדון לכף זכות, בעוד ברור לכל שנעשה פה עוול?!

ההסבר לכך:

עצם העובדה שאדם נתון בנסיבות המפתות אותו לחטוא, מוכיחות שניתנו לו מהשמיים גם הכוחות להתגבר על הניסיון ולבחור בטוב, ביחד עם הבחירה החופשית שמאפשרת לו להיכשל.

כאשר אנחנו נתקלים באדם שעשה עוול, ובמקום לעסוק בהטחת האשמות והדגשת הצד השלילי, אנחנו מלמדים עליו זכות ומדגישים את הצדדים החיוביים שלו, אנחנו דנים אותו לכף זכות- אנחנו מעוררים ומגלים בו את ה"זכות" הטמונה בו לבחור בטוב, כך שבפעם הבאה "זכות" זו אכן תתגשם בפועל ותסייע לו להתגבר על הקשיים.