10 דברים שכדאי לכם לדעת על 'רב האסירים'

    דוד גדנקן 2 Comment on 10 דברים שכדאי לכם לדעת על 'רב האסירים'
    20:51
    28.03.24
    פנחס בן זיו No Comments on המערכת הפוליטית כמרקחה: קריאות לפרישה מהממשלה

    התכניות האחרונות

    ארכיון תוכניות

    פוסטים אחרונים

    תגיות

    "אילו היו בדורנו שלושה יהודים כרב ר' אריה- היה המשיח בא", "יש בו בר' אריה, מידה של גומל חסד בגופו וכאן סוד נשמתו ותיקונו בעולם". שתי אמרות אלה אמר הרב אברהם הכהן קוק זצ"ל, על מי שכונה בפי כל "רב האסירים". 10 דברים שרציתם לדעת על הרב אריה לוין זצ"ל.

    א.  אריה לוין נולד בו' ניסן תרמ"ה (1885) לאימו עטיל ולאביב ר' בנימין ביינוש לוין, שהיה למדן ידוע, ולפרנסתו עבד כיערן. לידתו הייתה בעיירה אורלא שליד ביאלסטוק, בתחום המושב היהודי שברוסיה הלבנה (כיום בפולין). אריה היה בן הזקונים במשפחה.

    ב.  כבר ילד קטן אהב מאד והתמיד בלימוד התורה. כנער צעיר מאד התיר לו אביו לגלות למקום תורה וכך נדד מישיבה לישיבה. למד בישיבות שבסלוצק ובסלונים ונחשב שם כמתמיד וכעילוי. בשלב מסוים החליט ר' אריה ללמוד בישיבת וולוז'ין המפורסמת, הישיבה סירבה לקבלו כתלמיד עקב גילו הצעיר. ר' אריה חזר למינסק ומשם נסע לישיבת סלוצק כדי ללמוד תורה אצל הרב הגאון איסר זלמן מלצר.

    ג.  בשנת תרס"א (1901) עבר ללמוד שנה אחת בישיבה בהלוסק. בתום השנה הזאת והוא בן 17, פנה שנית לישיבת וולוז'ין בבקשה ללמוד בה והפעם נענה בחיוב. הישיבה שהבינה את עילויותו והתמדתו העניקה לו קצבה והוא למד אצל הרב רפאל שפירא, אצל הרב איסר ישראל ואמל הרב חיים ברלין. תוך כדי לימודו בישיבת וולוז'ין, התעורר אצל ר' אריה הרצון לעלות לארץ ישראל.

    ד.  את הקורות בליבו בנושא ארץ ישראל והעליה אליה העלה על הכתב באומרו: "באותם הימים התקשרו ענני מלחמה, היא המלחמה בין רוסיה ויפן (בשנים 1904 עד 1905. מלחמה בעקבות הסכסוך בין רוסיה ליפן על השליטה באזורי מנצ'וריה וקוריאה, עקב התפוררות האימפריה הסינית). בליבי גמלה ההחלטה לצאת ולהגשים מאווי לב כמוסים, תשוקתי מילדות- לעלות לארץ הקודש ואני אז בן 19 שנה". תלאות רבות עברו על רבי אריה בכל הקשור לרצונו לעלות לארץ ישראל. מחד גיוס הכסף הנדרש ומאידך השגת התעודות הנדרשות. כשבעיות אלה נפתרו נסע לעיירת הולדתו אורלא לקבל ברכת הוריו ליציאתו.

    ה.  בחודש אדר תרס"ה (1905) והוא בן עשרים, הגיע ר' אריה לוין לארץ ישראל. וכדרכו העלה את מחשבותיו על הכתב באומרו: "…והנה בראותי מרחוק את ארץ הקודש אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו, נעשיתי לאיש אחר לגמרי. נרעשתי ברגש נורא מאד מרוב שמחה ועיני זלגו דמעות. אמרתי אמותה הפעם, אשר זיכני השי"ת להיכנס לארץ אבות. שכחתי את כל הייסורים וכמו רוח אחרת נכנסה בי, רוח של שמחה ועונג רוחני עד אין קץ. עיני זלגו דמעות מאין הפוגות כי זכיתי ברחמי שמיים להיכנס לארץ הקודש ת"ו, אשר עליונים ותחתונים מצפים לראותה. ירדתי על החוף ודרכתי על אדמת הקודש, הרגשתי על כל צעד ושעל שאני דורך בכף רגלי על אדמת הקודש…".

    ו.  בי"א תמוז באותה שנה בה עלה ארצה, נישא ר' אריה לוין למרת ציפורה חנה שפירא ,ביתו של הרב דוד שפירא, רב מהעיק קובנה ואחייניתו של הרב צבי פסח פרנק. רבי אריה לוין, השתקע בירושלים והחל ללמוד בישיבת "תורת חיים" שהקימו האחים הרב יצחק וינוגרד והרב יוסף אליהו וינוגרד ברובע היהודי שבעיר העתיקה בירושלים. שלושה מגדולי הרבנים דאז בארץ ישראל הסמיכו את ר' אריה לוין כרב בישראל. הרבנים: חיים ברלין (בנו של הנצי"ב מוולוז'ין), הרב שמואל סלנט והרב אברהם הכהן קוק. החובה לציין כי הרב קוק נקשר בנפשו לרב אריה לוין, עובדה שתשפיע בעתיד על מפעלות החסד של ר' אריה.

    ז.  בשנת תרע"ז (1917) החל ר' אריה לוין לשמש בקודש כמשגיח הרוחני בתלמוד התורה שליד ישיבת "עץ חיים" בירושלים. בתפקיד זה שימש עד אחרית ימיו. שתי תכונות בולטות ליוו אותו בחייו, האחת חיים בצניעות מפליגה. דירתו שבשכונת משכנות  ישראל הייתה קטנת מימדים ודלה בתכולתה. כל תחנוני מקורביו כי ברצונם לשפר את תנאי מגוריו הושבו בסירוב מוחלט. על כך סיפר פעם לידידו: "פעמים רבות ניסו להשמיע לי שאעתיק דירתי למקום מרווח יותר וסירבתי. צא וראה לאחר אריכות ימים ושנים מובל אדם מדירתו לכאן (לבית העלמין), אצלי לא יקשה המעבר, כי מחדרי לשם, אין ניגוד חריף". תכונה נוספת הייתה מעשי החסד שהירבה בעשייתם. האחד והידוע ביותר הינו ביקור בבתי הכלא אצל האסירים היהודיים, על כך קיבל את התואר "רב האסירים". המצווה השנייה שעסק בה הוא ביקור חולים. ידוע היה בירושלים כי ר' אריה היה היחיד שלא היסס לבקר בבית החולים למצורעים ולהושיט כל עזרה נדרשת לנגועים במחלה האיומה.

    ח.  היה זה הרב אברהם הכהן קוק שהמליץ בפני השלטון הבריטי בארץ ישראל על הרב אריה לוין כי הוא יהיה רבם של האסירים. לאחר שראשי המנדט חקרו מיהו ר' אריה, נענו להצעה. ר' אריה התמיד במצוות ביקור האסירים במשך למעלה מ25 שנים. בתקופת המנדט הגיע לבקר את אסירי המחתרות, לעודד את רוחם ולכתוב למענם מכתבים ופניות. זכה לבקר את עולי הגרדום ולעודדם בשעותיהם האחרונות. ר' אריה נהג לבקר גם אסירים פליליים מתוך אמונה שחיזוקם ביהדותם יביא לשינוי דרכם. גם בשבתות וחגים נהג ללכת רגלית אל בית הכלא "הקישלה" לבקר את האסירים. ר' אריה המשיך בביקוריו בבתי הכלא גם לאחר תקופת המנדט ובעזרתו לאסירים בצד הגשמי ובצד הרוחני ראה שליחות קדושה.

    ט.  אחת מהמשימות הקשות ביותר שנטל הרב אריה לוין על עצמו, הייתה לאחר מלחמת השחרור. כאשר הוחזרו גופותיהם של אנשי "מחלקת הל"ה", שנרצחו בדרכם להגיש עזרה לנצורי גוש עציון, היה זה כ18 חודשים אחרי נפילתם, לא הצליחו אנשי החברה קדישא של הצבא לזהות בוודאות תריסר מהגופות. על הרב לווין הוטלה המשימה לפתור הבעיה. הרב לווין החליט לערוך את: "גורל הגר"א". זהו הליך בו לוקחים חלק גדולי תורה ובעזרת קריאה של פסוקים מן התנ"ך, מנסים למצוא פתרון לשאלות כבדות משקל. בעזרת מנהג "גורל הגר"א" פתר ר' אריה את זיהויים של הקורבנות ולהביאם לקבר ישראל.  להבדיל מהצד הטרגי הזה ידוע היה ר' אריה בחיבתו הרבה ובפניו המאירות כשהיה ניפגש עם ילדי ישראל. היה נוהג לאמצם אל ליבו וללטפם כאילו היו ילדיו שלו וכך אמר למלווהו: "אם מצווה היא לרצות ולחונן את אבניה ועפרה של ארץ ישראל כדברי הכתוב בתהילים: "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו", הרי את ילדי ישראל שבארץ ישראל על אחת כמה וכמה …".

    י.  אין סוף סיפורים על מעשה הצדקה והחסד שעשה ר אריה לוין, סופרו בירושלים וברחבי ישראל. את אלה ליקט והעלה בהרחבה על הכתב הסופר שמחה רז בשני ספריו: "איש צדיק היה" ו"צדיק יסוד עולם". אחד מהסיפורים הוא על עיתונאי ידוע שהיה מאסירי מחתרת הלח"י מר אליהו עמיקם, שניגש לר' אריה כמה שעות לפני פטירתו. רבי אריה הצביע על ספר התהילים שבידו וציין הפסוקים: "יושיע ציון ויבנה ערי יהודה…ואוהבי שמו ישכנו שמה", הסביר ר' אריה: "קודם יושיע ציון- תחילה באו הבילויים ואח"כ יורשיהם, עכשיו אנחנו בשלב השני –עלינו לבנות את ערי יהודה ורק אז תבוא התקופה השלישית –אהבת השם …אף תקופה זו תגיע". רבי אריה זכה להקים ישיבה הקרויה על שמו "בית אריה". בט' בניסן תשכ"ט (1969) השבוע לפני 47 שנים, החזיר הצדיק רבי אריה לוין את נשמתו לבוראו ונטמן בבית העלמין סנהדריה בירושלים. בצוואתו כתב, מה שנרשם על מצוותו: "כל אלה שהייתי קשור אליהם בחיי, בפרט לאלו שהתקרבו אלי בקרבת אלוקים והרגשתי בצערם ובסבלם, לא אשכחם, אם תהיה לי איזו זכות אחר י"ב חודש לבקש רחמים לפני כסא הכבוד… בקשתו הייתה כי מי שעולה לקברו יאמר "אני מאמין באמונה שלמה שתהא תחיית המתים בעת שיעלה רצון מאת הבורא יתברך שמו" (עיקר האמונה על פי הרמב"ם) ולנו לא נותר אלא להוסיף אמן כן יהי רצון.



    2 תגובות

    מיין תגובות
    1. 2

      כתבה יפה במיוחד. דבר אחד שכחתם שר' אריה זכה להקים בית לתפארת כל ישראל ובראשם חתנו מרן הגרי"ש אלישיב ומשפחתו הגר"ח קנייבסקי. ועוד

    2. 1

      אם רבי אריה היה היום בטוח היו יוצאים נגדו…