ביריד עיתון המבשר המתקיים היום בבנייני האומה בירושלים, התייחסו חברי הכנסת דרעי וגפני לתקציבי הפרסום החרדים, של החברות במשק ושל לשכת הפרסום הממשלתית, וציינו כי יש צורך ללחום על התקציבים, וח"כ גפני אף ציין כי "נגמרו הימים שחברות צרכניות לא יספרו את הציבור החרדי ויזרקו פירורים לעיתונות החרדית, חברה שלא תפרסם אצלנו לא נצרוך מוצרים ממנה".

יו"ר ש"ס אריה דרעי פתח את דבריו בדברי ברכה לעיתון המבשר: "יש לי זכויות אצל הרב יו"ט רובין, אבל את ההכשרה הוא קיבל אצלנו, בשלב זה הוא ב"המבשר"…"

"עיתון המבשר קם בתקופה הכי קשה של העיתונות הכתובה, והעיתון מחזיק מעמד ומצליח יפה מאוד. ואני מקנא, ואני מקווה שזאת תהיה קנאת סופרים".

דרעי התייחס לדברי גפני על חרם עיתונים חרדים על חברות המשק שאינן מפרסמות בתקשורת החרדית, וסיפר: "היו אצלי עורכי העיתונים, מנהלי העיתונים, והתוודעתי לאפליה הנוראה של לפ"מ (לשכת הפרסום הממשלתית), החלק שכלי התקשורת והמדיה החרדית מקבלת הוא אחוז נמוך ביותר, לא רק ביחס לחלק שלנו באוכלוסייה אלא גם ביחס לחלק שלנו בממשלה. ופה אני בטוח שאם נשתף פעולה כולם ביחד ונגיד לא עוד. אנחנו מבקשים את חלקנו כי הציבור שלנו רשאי וחייב לדעת את כל מה שהממשלה ומשרדי הממשלה והחברות הממשלתיות מפרסמות".

ח"כ גפני אמר בדבריו כי המגזר החרדי הוא 10 אחוז מהאוכלוסיה אבל לפ"מ שהיא לשכת הפרסום הממשלתית נותנת למגזר 2 אחוז מהתקציב בלבד.

יצויין כי העובדה שמנהלי העיתונים התכנסו וישבו עם חברי הכנסת החרדים ויזמו חרם משותף על חברות שאינן מפרסמות בעיתונות החרדית היא דרמטית במונחי תקשורת ועיתונות כללית, וחרדית בפרט.

דרעי המשיך וסיפר על אפליית התקציבים: "אני זוכר שנכנסתי למשרד הכלכלה, רציתי לראות מה קודמיי עשו בתקציב והתברר לי שבלעה"ר שהעלונים שמחלקים בבתי כנסיות, נחשו לבד על איזה עלונים אני מדבר ועל כמה עשרות עלונים, חלק ארי שלהם מגיע מהלפ"מ דרך משרד הכלכלה. רק שתבינו לאיזה תעוזה אפשר להגיע. צריך ללכת פה עם תעוזה חזקה ולדרוש, יש לנו ציבור גדול, ומגיע לנו את חלקנו. אני חושב ששיתוף פעולה כזה, אם לפ"מ יתן לנו את מה שמגיע לנו זה ישפיע גם על החברות".

בסיום דבריו רמז דרעי על הקמת העיתון החדש של ש"ס, והתייחס לדברי ח"כ גפני שאמר: "כולנו קודם כל עם עיתון המבשר ואחר כך עם יתד", ואמר: "הייתי מאוד רוצה לסיים כמו הרב גפני, שכולנו כל המבשר, ואח"כ… לי אין איפה להגיד אח"כ. ואני מקווה שבקרוב אני אוכל להגיד גם לאיפה אני אוכל ללכת אח"כ…".