"בוא נשרטט יחד אסטרטגיה מנצחת. מגויס?"

"מגויס, משרטט, הכל, מה שתגיד… אני מוכן ממש לעבוד. אני אשיג את היעד, ויהי מה!" ענה אלי.

בסדר, כאן אני כבר יודע שיש עם מי לעבוד. זה חשוב הרצון החזק.

"מעולה, אתה עושה לי חשק לעבוד אתך… דבר ראשון, אנו זקוקים לברר על מה יושב הרצון החזק שלך, זה משהו שכשתבהיר אותו לעצמך, זה יהווה זרז חשוב לעמוד באתגר היפה שהצבת. וכאן הייתי שואל, מדוע באמת זה כל כך חשוב לך?"

המדריך להגיע להישגים אישיים א'

"איזו שאלה??? בלי זה אני מרגיש לא שווה! אין לי סיפוק בחיים! טוב, בטח תשאל למה …"

"אהה", אישרתי בחיוך ללא מילים, משתדל לא להפריע לרצף הקולח ממנו.

"כי, בלי לימוד תורה שתופס חלק נכבד בחיי, לא ארגיש את 'כמות' הרוחניות שאני כה כמיה אליה! מבחינתי, אותה חוויה רוחנית שאני כבר מכיר מהפעמים שכן חוויתי אותה, זה משהו שאני ממש חייב אותו. אני גם מרגיש שבלי זה, החיים פשוט מבוזבזים! וסליחה שאני אומר, אבל בסוף גם אני אמות… ומה יישאר מחיי? מה יישאר ממני? לא", הוא חייך מעט, מתנצל, "זו לא שיחת מוסר, כך אני מרגיש!"

"ואוו! זה פשוט יפה התפיסה שלך. ועוד שאלה," ביקשתי. "כאשר תשיג את המטרה, איזה אדם תהיה?". לפעמים, אני תוהה האם אדם שמולי, לא מתעייף מרוב שאלות, אבל, זו פשוט דרך הכי טובה שיש, כדי לאתגר חשיבה.

"ואוו", זה היה התור שלו… "איזו שאלה יפה!". כאן, הוא וחייך וחשב מעט לפני שהמשיך. ואני, קיבלתי תשובה למה שתהיתי קודם, לא, הוא לא מתעייף, הוא נהנה מהאתגר החשיבתי שיוביל אותו לבירור הדברים.

"אני אהיה אדם מלא סיפוק! אתה יודע איזה יפה זה יהיה?! כשאני מדמיין את זה, אני רואה אדם מסופק, רגוע, שמח. טוב, נסחפתי בדמיונות. אבל, כך זה יראה!".

"לא, זה מצויין הדמיון. זה הכלי הבא שאני רוצה שתשתמש בו. אך קודם, בוא נחזור לנקודה הקודמת," תמיד אני כיועץ, צריך לשים לב להיכן השיחה זורמת, לא לאבד כיוון. "חשוב שתכתוב בקצרה אתה הדברים. א. מדוע חשוב לי ללמוד שמונה שעות ביום? ב. איזה אדם אהיה כשזה יקרה? הנה, קח דף, וכתוב".

משהו בו, ניעור. הוא לקח את הדף, וכתב בקצרה בשני טורים, את התשובות לשתי השאלות.

"מצויין." אמרתי, "חשוב במשך השבוע הקרוב, שבכל תחילת יום, תקרא את הדברים, זה מעין תזכורת חשובה למטרת חייך. זה יעזור לך, בתוך כל האסטרטגיה שאנו בונים".

כאן, היה קצת שקט, שקט של עיכול הדברים.

"ובאמת, כמו שדמיינת קודם," המשכתי, "חשוב שמידי פעם, תדמיין את אותו אדם שתהיה. נסה ממש לראות את חייו והרגשתו. זה כלי נוסף שתיעזר בו".

"טוב, אז ממחר אני מתחיל ללמוד שמונה שעות?"

"היי, היי, לא כל כך מהר חבר," לפעמים, זה כמו לעצור סוסים במדרון, "יתכן שכרגע יש לך הרבה מרץ, אבל אסור לנו לשגות באשליות, כמו בעבר, בינתיים, אתה עוד לא שם. הכר בעובדה, שכרגע אינך יכול ללמוד שמונה שעות. הכר בעובדה זו, ו'חבק' אותה. זה חשוב!"

"פפפפף", כך יצא ממנו האוויר… "אז מה עושים?"

"אנו חייבים להכיר במקום שלנו כיום, ובהדרגה להגיע ליעד הנכסף. להערכתי, יש סבירות גבוהה שתצליח, לפי מה שאני רואה ממך, אך זה חייב להיות בצעדים מדודים, ותוך כדי חוויה חיובית מכל צעד!"

שקט. עיכול.

"אמרת שכיום אתה יכול ללמוד חמש שעות. אני הייתי רוצה להתחיל דווקא מארבע וחצי שעות. כן, תתפלא. חשוב לי, שכל פעם כשתסיים את המטלה היומית, תצא עם 'תחושה של עוד'."

"אנו נסיים כאן, כי הזמן דוחק. נמשיך בפגישה הבאה, רק שממחר, אתה מתחיל עם מה שסיכמנו, שזה אומר, לקרוא את מה שכתבת בתחילת היום, לדמיין, וללמוד ארבע וחצי שעות, ובשמחה, כי אתה יודע שזה המקדם והדרך היחידה לכבוש את היעד. מסכים?".

"כן. דווקא נשמע לי טוב." ענה אלי.

המשך יבוא….

חגי צדוק. יועץ נישואין ופסיכותרפיה.

לפניות והערות: [email protected]