דוקא בגלל שחרם האינטרנט הצליח במעט, הוא בנה בינתיים חומה המפרידה זמנית בין משתמשי האינטרנט לבין אלו שלא. ובין מי החומה מפרידה?!
מצד אחד ניצב המיינסטרים שאכן משתדל להימנע מגישה לאינטרנט.
בהתנהלות זו קיימת סתירה מובנית בין הקפדה על חיים מערביים לצד ניתוק מהאינטרנט. מילא המתנזרים לחלוטין מהלך הרוח המערבי, המדע והטכנולוגיה והדמוקרטיה, יכולים הם לשכון בטח בחיי טבע שלוים (?) וסוגיית האינטרנט אינה נוגעת לעניינם, אבל מי שחי במערב, ונהנה בכל יום מפירות המדע, הרפואה, הטכנולוגיה והדמוקרטיה אינו יכול לעצור באמצע הדרך ולומר "סטופ" עד כאן. למעשה הוא יכול, אבל עד מהרה הוא יכנע וימשיך עם השיירה, כי אולי אפשר לעבוד בחרישה ובחליבה בלי אינטרנט אבל לא לא לנהל בית ספר, חיידר, הוצאת ספרים, הוצאת עיתון ועוד.
כך שבפועל האינטרנט קיים במרחב הציבורי. ואילו הכנסים הזועקים ש"האינטרנט הוא גהינום" – הם בסך הכל מגחכים את עצמם כאשר האירוע עצמו משודר אונליין דרך האינטרנט, וההודעה לעיתון נשלחת דרך האינטרנט. הרי כשיצאו נגד הרדיו – לא שידרו זאת ברדיו. וכשהתנגדו לטלוויזיה לא שדרו זאת בטלוויזיה, אבל הההתנגדות לאינטרנט נעשית הרי דרך האינטרנט והציבור קולט את זה היטב, שזה לא רציני.
מהצד השני של החומה ניצבים אלו שכן מחוברים לאינטרנט, מי באופן רשמי ומי באופן פחות רשמי. מבחינתם, השהייה המשותפת באינטרנט יוצרת שפה, ידע, ותרבות דיון מסוג אחר. כך שמעבר לחומת החרם, ישנה חומה נוספת המפרידה בין המחוברים למנותקים, חומה של נושאי שיח שונים לחלוטין, זה חי בעולם משלו וזה חי בעולם משלו.
עד כאן תאור המצב מזווית מסויימת. והנידון העיקרי שאמור לעניין אותנו הוא מה קורה מבחינת תורנית.
הרי אם נלך קדימה, נבין שעולם התורה יצעד גם הוא אל האינטרנט. משום שהאינטרנט הוא כלי התקשורת המוצלח ביותר שקם אי פעם. וכפי שהאינטרנט קידם משמעותית כל תחום מקצועי ארצי, כך הוא עושה לתורה. וכבר היום פרוייקטים כמו עוז והדר, שוטנשטיין ועוד, מבוססים כולם על שיתוף ידע, ודיונים מרוחקים. אסור לשכוח, כל ההתקדמות בכל מישורי החיים תלויים בחיבור לאינטרנט, אם יש היום כשרות טובה יותר? זה בזכות האינטרנט. אם יש היום טיפול טוב יותר בילדים עם קשיי למידה? זה בזכות האינטרנט. שלא לדבר על רפואה מתקדמת, הצלת חיים, וכדומה. ואין שום אפשרות שלימוד התורה יעלה ברמה בלי אינטרנט – כשר לגמרי כמובן.
ולמעשה כבר היום, האדם הפשוט שמנתק את עצמו מהאינטרנט – הריהו מתנתק מהידע התורני עצמו. עולמות שלמים של תורה ועומק תורני נמצאים כיום רק ברשת ומי שמנותק מכל זה חסרה לו גישה לתורה עצמה.
אין ספק שמי שחיבור לאינטרנט אצלו פירושו – עשרות קבוצות וואצאפ ובזבוז זמן – בוודאי תהיה לו ברכה גדולה בניתוק מהאינטרנט. ועל זה הורו הרבנים שלא להשתמש באינטרנט. אבל מי שרוצה ללמוד את התורה לארכה ולרוחבה לא יספיק לו "אוצר החכמה" משום שהוא אמנם מכיל ספרים נידחים – אך אין בו דיונים חיים ודברי התורה המתחדשים בכל יום. אתרים כמו "דין [1]" "אקשיבה [2]" "פורום אוצר החכמה [3]" ועוד, יש בהם מאות מאמרים, תשובות, מידע ודיונים בכל תחומי התורה. דברים שאינם קיימים בדפוס וגם לא יהיו. מלבד זאת, לימוד התורה כיום מחייב ידע נרחב חוץ תורני, ועולם הידע הענק שקיים באינטרנט אינו קיים במקום אחר: מחקרים, אנציקלופדיה עדכנית ועוד.
אפשר לקחת דוגמה פשוטה ובאנלית: מהו "מפתח" עליו דברו חז"ל? בלי המידע וההפניות למחקרים שיש בלינק הזה [4] – קשה להבין על מה מדובר. ואפילו לפני זה, מתי היתה לכל אחד אפשרות לבחון את ידיעותיו בתורה כמעט בכל תחום – בלחיצת כפתור כמו באתר המבחנים הזה [5]?
ואכן, הרבה רבנים רציניים כיום יש להם גישה למידע אינטרנטי, בין אם בחיבור אישי לאינטרנט ובין אם על ידי שליח.
לי אישית ברור שיגיע היום שבו המנותק לא יוכל להבין את השיח בבית המדרש, ולצערנו יאמרו לו: "אם אין לך אינטרנט אין לך מה לעשות כאן". ואף כי הדברים נשמעים כהגזמה, קל להבין שזו המציאות המתרקמת מול עינינו. והעובדה שאתם חרדים וקוראים טור זה שהתפרסם באינטרנט בלבד, מעידה על כך.
התרומה הצנועה שלי לקידום הנושא היתה הקמת רשת חברתית תורנית: תורת ירושלים [6]. הרשת לא הצליחה מחוסר זמן, זה מצריך השקעה של זמן, והמעוניין להשתתף מוזמן ליצור קשר דרך התגובות.