שם אחד וזהה לשני אתרים ידועים בעיר הבירה ירושלים. האחת שכונה וותיקה והשני שוק מרכזי, אהוב על הירושלמים ועל המבקרים הרבים ובימים עלה לכותרות עקב מקרי פיגוע לא נעימים. 10 דברים שרציתם לדעת על "מחנה יהודה".

א. בשנת תרמ"ז (1887) יזמו שלושה אנשים הקמת שכונה בירושלים. האחד יעקב פרוטיגר, מנהל "בנק פרוטיגר" השני שלום קונסטרום (בלעכר), יזם ואיש נדלן והשלישי יוסף נבון ביי. יוסף נבון היה ידוע בירושלים כאיש שיזם ודחף את קו הרכבת מיפו לירושלים, ביסדו את "החברההעותומנית למסית הברזל מיפו לירושלים". יוסף נבון היה המנוע להקמת השכונה היהודית שבמרכז ירושלים, בגוש נחלאות וקרא ע"ש אחיו הבכור יהודה נבון, "מחנה יהודה". תחומי השכונה היו: רחוב יפו מדרום, רחוב יוסף נבון ממערב, רחוב דוד ילין מצפון ורחוב יוסף בן מתתיהו ממזרח. השכונה הייתה ידועה בעקבות כמה אתרים זכורים לטוב. בית הכנסת "סוכת שלום", בית הכנסת "זהרי חמה", עליו יצר רבי משה שפירא שעון שמש גדול ממדים (1906), אותו תרם שמואל לוי, חייט מארה"ב שעלה לירושלים. יהודי ירושלים נהגו לעלות אל קומתו העליונה לצפות בהנץ החמה. כמובן ישיבת "שפת אמת" שבחצרה נקברו 2 אדמו"רי חסידות גור, הרבי האמרי אמת והרבי הפני מנחם שהתגוררו בבניין ישיבת שפת אמת. גם האדמו"ר רבי ישראל אלתר זיע"א – הבית ישראל התגורר שנים רבות ברחוב דוד ילין, אחיו האדמו"ר רבי שמחה בונם אלתר זצ"ל, בעל ה"הלב שמחה" גר ופעל בסמיכות לשכונת מחנה יהודה (ברחוב אלפנדרי). השכונה עצמה נבנתה על מחצבה קדומה.

ב. כשאומרים היום "מחנה יהודה", כמובן מתכוונים לשוק המזון, הביגוד ועוד. שוק הממוקם בין הרחובות אגריפס מדרום לרחוב יפו מצפון. שוק צבעוני מאין כמוהו שביסודו היו דוכנים למכירת פירות וירקות, איטליזים למכירת בשר, חנויות תבלינים, דוכני פלאפל ומסעדות עממיות. בעשרים השנים האחרונות עבר השוק העממי והישן, מתיחת פנים, עיצוב מחדש וזכה להכיל בתוכו פינות תרבותיות הפעילות בעיקר בשעות הערב והלילה. חלק גדול מהשוק הישן עבר תהליך קירוי גג צבעוני וכד' נספר סיפורו.

ג. תחילת התהוותו של שוק מחנה יהודה בשלהי המאה ה-19. בתקופה העותומנית בה שלטו התורכים בירושלים. פלאחים ערביים מהכפרים הסובבים את ירושלים כדוגמת: ליפתא, דיר יאסין, שייח באדר, שממערב לעיר, היו נוהגים להביא תוצרת חקלאית שגידלו. הפלאחים מצאו מגרש ריק ורחב ידיים בבעלות משפחת חיים אהרן ולירו, משפחה יהודית מקהילת הספרדים בירושלים. כיוון שהמגרש היה צמוד לשכונת מחנה יהודה ושכונת נחלאות, היו מעמידים את התוצרת החקלאית למכירה ליהודי הסביבה. בד"כ נהגו יהודי הסביבה ללכת עד העיר העתיקה ופה נוצרה להם הזדמנות לקנות תוצרת טריה וליד ביתם.הפלאחים היו מעמידים סלים ותיבות מלאי פרי וירקות. הפגישה ה"דו לאומית" הייתה אז מרתקת. היהודיות ניסו כוחן בשיח בשפה הערבית, בעוד שהפלאחיות והפלאחים התאמצו למכור מרכולתם בשפה האידית. ההמולה הייתה רבה, צעקות, מריבות בנסיונות למשוך קונים וה"שמחה" רבה.

ד. השלטון העותומאני לא התערה בניהול השוק המתהווה ולא תרם כלום לתשתיות של מים, ניקוז, ביוב. לא הקים סככות כמקובל. בהמשך השנים דאגו הפלאחים להקים סוכות מצלות ומגינות מפני הגשמים בחורף ובהמשך הוקמו גם צריפי עץ ןמבנים מפחים. הערביים קראו לשוק ע"ש בעלי המגרש "שוק ולירו" אולם בהמשך הצרכנים היהודיים בעיקר מהשכונה הצמודה קראו לשוק המתהווה על שם שכונתם "שוק מחנה יהודה".

ה. לימים הבריטים כבשו את ארץ ישראל, הסתיים השלטון העותומאני והחל שלטון המנדט הבריטי. מרכז השלטון הבריטי היה בירושלים. מושל העיר רטנלד סטורס, הבין את חשיבות שוק מחנה יהודה,שאף לשמר את אופיו המסורתי כשוק ירושלמי וראה בהפעלתו התקינה מקור פרנסה ועבודה לתושבי העיר, הבין כי חובתו כמושל העיר לשנות את מראהו העלוב של השוק בעיקר עקב מיקומו במרכז העיר ובמסלול המבקרים אל העיר העתיקה. סטורס מינה את מתכנן הערים והאדריכל צ'ארלס רוברט אשבי להביא לשינוי מראה השוק ולתכננו בצורה מסודרת שתכלול תשתיות הכרחיות כביוב, תאורה הולמת, מים זורמים, שיטה לפינוי האשפה ופתרון בעיית הסניטציה. האדריכל אשבית תיכנן תכנית גרנדיוזית לשוק רחב מידות עם חומה מסביבו וחצר פנימית. חנויות בסגנון אוריינטלי, קשתות מזרחיות, שדרת עצים ושערי כניסה מרחוב יפו ומרחוב אגריפס. מסיבות תקציביות התכנית נגנזה, השוק נשאר ב"עליבותו" דאז אבל קהל הקונים הלך וגדל. הפרעות של השנים תר"פ ותרפ"א הביאו לשני "מהפכים" בשוק מחנה יהודה. קונים רבים הפסיקו קניותיהם בעיר העתיקה, רוכלים ערביים מכפרי הסביבה נטשו דוכניהם ואת מקומם תפסו יהודים בני העלייה החדשה דאז ותושבי השכונות שחיפשו מקור פרנסה.

ו. שוק מחנה יהודה קיבל תנופה חדשה דווקא ביוזמתם של מנהלי ישיבת "עץ חיים". פרנסי הישיבה יזמו הקמת חנויות חדשות בצמוד לחומת חצר הישיבה שפתחי החנויות אל המגרש הפנוי שליד. הם עמדו על כך שהשוכרים והמורים יבואו מתוך הקהילה היהודית בירושלים. את בניית החנויות מימנו בשנות ה-20 וה-30 נדבנים ותורמים לישיבה ששמם הונצח בשלטי החנויות. השלטון המנדטורי פעל בעוצמה להרוס סככות פח ועץ שבמגרש ולירו ואף הוציאו צווים לאיסור מכירה של תוצרת חקלאית ללא פיקוח אגף הבריאות של השלטון המנדטורי.בצווים אלה נפגעו הפלאחים הערביים אבל גם מוכרים יהודיים שדאגו לעצמם לחלקת מסחר לאורך השנים. הרוכלים היהודים פנו בבקשת עזרה מיידית לועד העיר וזה אכן נחלץ לעזרתם בסיוע במתן הלוואות וכן במו"מ עם משפחת ולירו בעלי הקרקע למכור המגרש גדול המימדים. המשפחה נענתה ומכרה חלקת אדמה הצמודה לרחוב אגריפס.שם נבנו 4 שורות של חנויות בשתי סימטאות צרות, רחוב האגס ורחוב התפוח. ראשוני הרוכשים של חנויות אלה היו בני העדה הפרסית תושבי שכונת נוה שלום הסמוכה לשוק. בראש אלה היו אליהו יעקב בנאי ובנו מאיר אליהו. משפחת בנאי המוכרת כיום לכולנו בהיות צאצאיה מגדולי האמנים בתחום התיאטרון, השירה, הקולנוע ועוד. בית משפחת בנאי היווה השראה לצאצאפ החוזר בתשובה הזמר אהוד בנאי בשירו "מחנה יהודה".

ז. החנויות החדשות יחד עם הסככות הישנות לא חיו ב"שלום" . מטיב ההוצאות הקשורות באחזקת חנויות חדשות , היו הבדלי מחירים בולטים בין הסחורה בדוכנים לסחורה זהה בחנויות. בשנת 1928 פתחו בעלי החנויות בשביתת מסחר. רק כעבור שנתיים בשנת 1930 , התארגנו הרוכלים בעלי הדוכנים לקבוצה שרכשה קרקע בסמוך לרחוב האגס ( החנויות החדשות). "בנק הלוואה וחיסכון" העניקה הלוואה ארוכת טווח ( לשש שנים). אחד מתנאי הבנק היה כי חנויות האזור החדש יקראו על שמו ואכן שוק החנויות החדשות נקרא : "שוק הלוואה וחיסכון" השוק שנוסד בשנת תרצ"א ע"י ועד העיר ליהודי ירושלים . למטיילים בחלק זה של שוק מחנה יהודה ימצאו שלט זה עד היום ברחוב השקד.השלטון המנדטורי קבע תקנות הקשורות בגודל חנויות השוק (16 מ"ר) , מיקום החלונות,שערי ברזל אחידים ומתקפלים, מרזבים זהים ושיטה אחידה להצבת סחורה מחוץ לחנות. העיריה בנתה באחת החנויות שירותים ציבוריים . הסוחרים נענו לתקנות והתחייבו למלאן אבל בתנאי אחד שרק יהודים יוכלו לקנות חנויות בשוק.

ח. כשנוכחו בעלי הדוכנים שעמיתיהם מקבלים עזרה ומשדרגים מעמדם לבעלי חנויות בשוק מחנה יהודה ,פנו כ20 מהם ל"ועד העיר" בבקשת עזרה לבניית חנויות בשוק. ואכן התמיכה הגיעה נרכשה חלקת אדמה ממערב לשוק הקבע הראשוני ונבנו חנויות חדשות . בשנת 1931 נחנך אגף חדש בשוק . בעלי החנויות היו רובם בני העדה היהודית מעיראק . וכינוי השוק החדש היה "השוק העיראקי" . שוק מחנה יהודה התרחב ובכך משך יותר ויותר קונים . ההצלחה ניכרה לעיני כל ובית הספר "כל ישראל חברים" שליד ישיבת "עץ חיים" ממערב לשוק החליט להצטרף ליוזמות הכלכליות הקשורות להתפתחות השוק. בתחילת שנות ה40 על המגרש שצמוד לבית הספר הקים שורת חנויות כהמשך לחנויות שבנתה הישיבה. כך הלך שוק מחנה יהודה וגדל מיוזמה אחת לשניה.

ט. לאורך השנים השוק המשיך לפעול. הססגוניות נשארה, האהדה של הסוחרים לקבוצת "ביתר ירושלים" הפכה לסמל של השוק. מנהיגים רבים, בעיקר בתקופה של טרום בחירות דאגו לסייר בשוק מחנה יהודה ולהצטלם באהדת הרוכלים והקונים ה"מאורגנת". מאידך הסוחרים סרבו להשקיע בשיפור התשתיות המיושנות ושל מראהו החיצוני של השוק הפופולרי. שוק מחנה יהודה נותר בשנות ה-50 וה-60 מוזנח ועלוב בעיקר שהפך גם לאתר "חובה" לביקור תיירים. מהפך חל בשנות ה-80. אדם בשם אורי עמדי, מנהל מתנ"ס בשכונת "מקור ברוך" החל במסע שכנועם של הסוחרים, לשפר את מצב השוק ובעקבות זה את שיפור מצבם שלהם. עמדי היה מספיק נבון ופרקטי לשתף את סוחרי השוק בוועדות הציבוריות שדנו ועסקו בשיפור שוק "מחנה יהודה". מנהל קהילתי החל לפעול, ריצוף האספלט הרעוע הוחלף בריצוף חדיש. גגוני הפח הומרו בגג עמיד לרוחות, לשמש ולגשמי הברכה. תאורה חדשה עוצבה והותקנה וכן מערכות איוורור לחודשי הקיץ הארוכים.

י. השוק המחודש וההומה קונים ומבקרים הביא אותו להיות יעד למחבלים צמאי דם. פיצוץ של מכונית תופת שהוצבה ברחוב אגריפס (1968) הביאה לרצח של 12 אזרחי ישראל יחד עם פציעה של כ-50 תושבים. הנזק היה כבד וקשה. כוחות הבטחון התארגנו להגנה בתוך השוק ומחוצה לו. מחבל פצע שני נערים (מאי 1993).באוקטובר 1994 פיצוץ נוסף של מכונית שגבה מחיר של שני אזרחים. סוף יולי 1997 בפיגוע בשוק מחנה יהודה נרצחו 16 אנשים. החבלות בשוק ובסביבתו לא פסקו. הוצבו אנשי בטחון בכניסות לשוק שבדקו הנכנסים. למרות כל האסונות, תושבי ירושלים הוכיחו יום יום כי הם חצובים מסלע וחזרו חזור ושוב לקניות בשוק מחנה יהודה. בשנות האלפיים הוקמה "מינהלת שוק מחנה יהודה" שכוללת אנשי מקצוע, נציגי העיריה, נציגות של סוחרי השוק. השוק הפך למשכנן של מסעדות ייחודיות, לבתי קפה, מקומות הנפתחים בשעות הערב אחרי סגירת חנויות המכירה הרגילות ונהפכות למקומות מפגש לצעירים, לסטודנטים ולתיירים רבים. מוזיקה פופולרית ועוד. בשנתיים האחרונות, לאחר שנות "סבל" מהקמת הרכבת הקלה, הפכה זו לניוד צרכנים רבים מרחוק. שוק מחנה יהודה הפך לאתר ביקור חובה לכל מבקר בירושלים. לצערנו יש גם מחבלים שמנסים לחזור ולהזיק למבקרים בשוק ועל כך נאמר בשירת דבורה "כן יאבדו כל אויביך ה' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".