מי שלא אוהבת שוקולד שתצביע. לא צריך לשכנע ילד קטן לטעום שוקולד. מרבית האנושות נשבית בקסמו שנייה לאחר שהוא נוגע בחיך.

'מקס ברנר' הוא מותג שוקולד ישראלי שמיוצר בארץ. בנצרת עילית ובבית שמש אם תתעקשו על פרט הטריוויה הזה. חנויות מקס ברנר פזורות בכל העולם. באוסטרליה, בסינגפור, בארצות הברית וכמובן, איך לא, בישראל.

המותג נמצא בבעלות משותפת של 'שטראוס עלית' ועודד ברנר. את מוצרי המותג ניתן למצוא בחנויות יוקרה, בבתי מלון, ביקבים וחנויות גורמה. זה לא שאני מנסה לשכנע מישהו להתמכר לחומתוק הזה. זה לא שאתן יכולות לאכול את השוקולדים של מקס ברנר.

חנויות המותג פתוחות בשבת והמוצרים עצמם לא כשרים. בוודאי לא בהכשר שאתן מכניסות הביתה. אז מה הביא אותי לספר את סיפורו של מקס ברנר? זהו סיפורו של עודד ברנר. סיפור אותו שמעתי ממרגלית חברתי מניויורק.

מרגלית מתגוררת כבר שנים רבות בניויורק. לפרנסתה היא עובדת כמחנכת בבית ספר יהודי במנהטן. מידי יום, כשהיא יוצאת מהתחתית בדרכה לעבודה, היא רואה את חנות המותג של מקס ברנר. חנות ממנה תדיר את רגליה למרות אריזות השוקולד הקורצות מעבר לחלון הראווה.

וזה סיפורו של עודד ברנר. "בלב ניו יורק ברחוב 86 ולקסינטון עמדה חנות בוטיק בשם 'קפה ומאפה'. זו חנות שמכרה סנדוויצ'ים, קפה ומאפים. האוכל שנמכר במקום לא היה כשר. הסתבר לי שבעל החנות הוא ישראלי בשם עודד ברנר.

"מכאן לשם התחלנו לדבר וכמובן שנושא הכשרות עלה בשיחה. אמרתי לו שחנותו ממוקמת בין שני בתי ספר יהודים ושכדאי לו להפוך את החנות לכשרה… לב יהודי, זה לב יהודי כך שמהר מאוד עברנו מדיבורים על כשרות לדיבורים על יהדות.

"ברנר התחיל להתעניין בכשרות. הוא חיפש שותף חרדי וביום מן הימים גיליתי שהחנות נסגרה. בירור קצר העלה כי החנות נסגרה "לרגל שיפוצים". הבחור גירד את הקירות, פירק את המטבח והפך את החנות לכשרה…

"כאן מדובר באמריקה. באמריקה קשה מאוד לבנות נאמנות של לקוחות. החנות עבדה, הקופה צלצלה. המכירות הוכיחו את עצמן, אבל ברנר לא נתן לכל העובדות הללו להסיח אותו ממטרתו. המקום הפך להיות כשר.

"זה לא פשוט. לסגור חנות מצליחה ליום אחד זה הפסד בטוח. על אחת כמה וכמה לסגור אותה לשבועות… אנשים שנקשרו לקפה "שלהם", עלולים לחפש אלטרנטיבה וישנן לא מעט כאלו במנהטן הגדולה.

"ועוד לא אמרנו דבר על שבת, פסח, חגים ובכלל על ההשקעה העצומה בציוד חדש, תנורים, מכונות קפה, כלים וכל יתר הדברים שיש להחליף במעבר לכשרות. הבנתי שנפשו של יהודי היא דבר מורכב. אין לנו מושג מה אנחנו מסוגלים להשפיע בשיחות קצרות בנות דקות". עד כאן סיפורה של מרגלית, סיפורו של לב יהודי חם.

***

אני לא יודעת אם נכונה האגדה על שוקולד שיש לו סגולה לאריכות ימים, אולי שעון החורף שהביא אותי להרהר באריכות ימים ושנים. ואולי זה יום ההולדת שלי שמגיע בדרך כלל עם שבת "חיי שרה", בה נולדתי. כל אלו הולידו מחשבות על ההתבגרות, על טעם החיים ועל הצורך או התועלת בחיים ארוכים.

"ואברהם זקן בא בימים"… ושרה אמנו חיה 127 שנה.

חייהם של אברהם ושרה הם מודל לחיקוי. גם אז וגם כיום.

מה עשתה שרה בשנות חייה? היא הייתה עסוקה בקירוב רחוקים. "ואת הנפש אשר עשו בחרן: אברהם מגייר את האנשים ושרה את הנשים". חייה היו מלאים כפי שמסביר רש"י בראשית פרשתנו.

על אברהם אבינו "ואברהם זקן בא בימים". שימיו היו מלאים. הוא לא בזבז זמן.

ועל שרה כתבה התורה "ויהיו חיי שרה", וגם"ויהיו שני שרה". מדוע כפלה התורה את תיאור שנות חייה?

אלא, שהכפילות נועדה להבהיר לנו שכל ימיה בעולם היו מלאים בעבודת ה' בתכלית השלמות. כמו שרש"י אומר על אתר: "כולן שווין לטובה". הטוב בחייה היא שווה לכל אורך הדרך.

כיצד ניתן לומר זאת וכי ייתכן שחייה באור כשדים, בחרן, בארץ ישראל, במצרים בבית פרעה ובגרר בבית אבימלך, היו זהים?

הרי ברור שהשהות בבית פרעה ואבימלך, או זו באור כשדים, לא הייתה חיובית. אם כך כיצד ניתן לומר "שכולן שווין לטובה"???

זו הסיבה שכתוב גם "חיי" שרה וגם "שני חיי שרה". ה"שווין לטובה" מתייחס לחייה הרוחניים. לא לחייה הגשמיים. לא לחיים של אכילה, שתייה, שינה וכו'. אלה לא חיים…

חיים הם החיים הרוחניים. קיום מצוות ובעיקר שלושת המצוות המיוחדות לבנות ישראל. קירוב נשים לאמונה בבורא עולם ומנהיגו. בענינים האלה – הרוחניים – היו כל חייה של שרה שווין לטובה. כל רגע ורגע של "חיי שרה" עלי אדמות היו מלאים במצוות.

נכון שב"ימי חיי שרה" היו תמורות. היו עליות וירידות. אבל כל זה לא שינה את העובדה שחייה (הרוחניים) היו שווים לטובה. מושלמים לאורך כל השנים.

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו.
לתגובות: [email protected]