גדולה הכנסת אורחים • איך החזיר הקב"ה 'במזומן' על החסד

    מירי שניאורסון No Comments on גדולה הכנסת אורחים • איך החזיר הקב"ה 'במזומן' על החסד

    התכניות האחרונות

    ארכיון תוכניות

    פוסטים אחרונים

    תגיות

    עדין נמצאת תחת רישומו של חודש החגים ובעיקר נדהמת מגודל הכנסת האורחים בבית מדרשו של הרבי בברוקלין בחודש תשרי האחרון.

    כשעמדתי שם ברחוב הניו-יורקי "גיליתי" עוד חברה שנחתה הבוקר עם מניין ילדיה ועוד חברה שהגיעה "רק" עם התאומים והשלישיה שלה… וחברה שלישית שמיהרה עם הבנות "לתפוס" מקום בעוד בעלה רץ לתפוס מניין, לא יכולתי שלא להתפעם מהכנסת האורחים של השכונה הזאת.

    עד מהרה עסקה שיחתנו בטוב לבן של תושבות השכונה. "איך הן עושות את זה?", "איך אפשר להתארגן לכל-כך הרבה אורחים ולא ליפול מהרגליים?", "כיצד זה הן ממשיכות לחייך ולארח עוד ועוד אנשים בקבלת עול חסידית?", שאלו הבנות שלצידי.

    אחת מהן שהבחינה בפנקסי הפתוח, מיהרה לומר: "תספרי על זה. את חייבת. אין דבר כזה בכל העולם כולו…". אז הנה אני מספרת במיוחד לכבוד הפרשה הזאת– שבת וירא – ממנה למדנו ש"גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה".

    מבלי שנשים לב חלפו להם ארבעה שבועות מתחילת השנה. למעשה, חלפו יותר. אך מבראשית אנחנו כבר בפרשה הרביעית מפרשיות הראשונות של חמישה חומשי תורה.
    בבראשית נברא העולם, בכל יום נברא משהו אחר בכוחו האלוקי.

    בנח הפך הכל ל"בפועל ממש". נח מצא חן בעיני ה' והמציאות כולה נוצרה מחדש לאחר המבול. עכשיו אפשר כבר לשתות יין (שבת) ולנוח.

    בלך לך החלה התזוזה. מפרשה זו יש לנו את הכוח להתקדם הלאה. לקחת את הכוחות שנצברו בפרשיות הקודמות ולהתקדם בכפל כפליים, כמו כפל הלשון שפותח את הפרשה. והנה הגיעה הפרשה הרביעית.

    פרשת וירא. פה אנחנו כבר זוכים לראות בעיניים את האור האלוקי. את התהליך כולו.

    שיאו של התהליך הוא במעשה בפועל. בפעולה הנדרשת מיהודי עלי אדמות. פעולה שבזכותה יתקיים העולם. במקרה שלנו, הכנסת אורחים. הביטוי המעשי של מדת החסד הוא בעזרה לזולת במצוות צדקה והכנסת אורחים. אך קיים הבדל בין שתי המצוות:

    מצוות צדקה היא לתת למי שאין לו מה לאכול. כאשר נותנים לו כסף לקנות אוכל או שמכניסים אותו לבית ומאכילים אותו, מקיימים את המצווה.

    מצוות הכנסת אורחים אינה רק לעני ולזה שאין לו מהיכן לקנות אוכל. הרי לעונג הוא לך להזמין לאירוח, וגם אם האורחת שלך עשירה ממך וביתה מלא כל טוב, עצם הזמנתה לביתך, היא קיום הכנסת אורחים.

    כלומר, עיקר ענינה של מצוות צדקה היא נתינה, לסייע ולתמוך באדם עני ונזקק. ועיקר עניינה של הכנסת אורחים היא לתת יחס וכבוד לאורח. לפתוח את הבית ואת הלב בפניו. להקדיש לו תשומת לב. לשבת ולשוחח עמו.

    ובעיקר להראות לו עד כמה הוא חשוב וכמה נעים ושמח להיות במחיצתו. אורח זה לא בא אל המארח כדי להשביע את רעבונו. הוא בא כדי לבלות שעה נעימה, שמחה ומעודדת בחברת ידיד, חבר או קרוב משפחה או סתם יהודי באשר הוא.

    זו הסיבה שמצוות הכנסת אורחים לא חייבת להתקיים דווקא בהכנסת אדם זר לתוך ביתנו, גם בפתיחת הלב והרגשות אל הזולת, באיחול בוקר טוב או שלום, או בחיוך לזולת, הננו מכניסי אורחים אל לבנו מעודדים ומחזקים את הזולת.

    כשאת פוגשת ברחוב חברה שפניה נפולות והיא עצובה או חסרת מצב-רוח, ואומרת לה "שלום", "בוקר טוב" ומוסיפה מילת עידוד או מחמאה וכתוצאה מכך רוחה מתעודדת – כבר קיימת מצוות הכנסת אורחים למהדרין.

    בפרשה רואים שכשם שהתגלות השכינה לאברהם לא הייתה למטרת ציווי והעברת מסר, אלא בעצם העניין של הענקת כבוד לאברהם אבינו, כך גם מצוות הכנסת אורחים. עיקרה הוא לכבד את הזולת. שהרי המלאכים לא היו זקוקים לאכילה ושתייה…

    בפרשה כתוב "וירא אליו ה'". לא כתוב "וירא ה' לאברהם". התורה כותבת "אליו" מבלי לציין את שמו. מדוע? הרבי מסביר שאילו היה כתוב שה' ביקר אצל אברהם, אפשר היה לחשוב שהיחס המיוחד ניתן לו בגין היותו אברהם אבינו, הצדיק האלוקי, אבי כל האומה היהודית לדורותיה. לכן כותבת התורה "אליו" ומצניעה את שמו. ללמדנו שיש להעניק כבוד לכל אדם ואדם, ולא רק למי שהוא בדרגתו הנעלית של אברהם.

    עתה, לאחר שלמדתי והבנתי היטב את חשיבותה של מצוות הכנסת אורחים ואת הזכות המיוחדת של תושבות השכונה שמוסרת את נפשן עבורה, אני יכולה להרשות לעצמי לחזור ולתאר את זיכרונותיי במיוחד אלו הקשורים להכנסת אורחים מהחודש האחרון, חודש החגים בבית הכנסת 770 אשר בברוקלין.

    בסיומה של קריאת התורה בהפסקה הקטנה לפני מוסף בשבת בבוקר אני יושבת בעזרת נשים ומתוודעת לאישה שלצידי. קוראים לה הניה והיא גדלה בבני ברק. להערכתי היא חיה בברוקלין כבר יותר מארבעים שנה ואני מנסה להבין ממנה איך מארחים בפועל בכל ארוחה בין 30 ל-60 אורחות ואורחים.

    הילדים הנשואים מגיעים. גם הנכדים. "חלקם נשואים וכולם באים ממקומות השליחות שלהם". היא אומרת לי: "לפעמים היא מרגישה אורחת בביתי…". מסתבר שההתארגנות מתחילה כבר בראש חודש אלול.

    ומבלי משים אני נחשפת לעוצמת החסד. מתברר שלקנות עשר חלות בערב החג, זה עניין של חמישים דולר… "זאת הסיבה שבעשרים השנים האחרונות אני לא קונה, אני אופה", היא מסבירה לי.

    חודש לפני החגים מתחילים לאפות חלות ועוגות. את הכל מקפיאים במקפיאי הענק המונחים ב"בייסמענט". כל מגירה במקפיא שווה את משקלה בזהב. היא משתמשת במילה "רילסטייט" (נדל"ן) ושואלת אותי אם אני מבינה…

    לא. אני לא ממש מבינה איך מכינים סעודה ל-30 איש שמספיקה בסופו של דבר לשישים אנשים ואיך מתארגנים בכל חג לשש סעודות כאלה.

    חשבון קצר מגלה שהיו 24(!) סעודות חג ושבת במהלך החודש האחרון וחמישה ימי עבודה בלבד… כיוון שהשיחה נערכת בשבת היא משתדלת להימנע מהזכרת סכומים, אבל אני יודעת לעשות חשבון ומבינה שבמהלך החודש האחרון היא נפרדה מעשרים אלף דולר(!). שנועדו לממן אוכל, שתייה, כלים חד-פעמיים, כביסות, מנקות ועזרה בסיסית של עוזרת בית.

    כשהיא רואה שאני משתדלת להבין אך לא מצליחה לרדת לסוף דעתה, היא מספרת על "פאשלה" קטנה. "באחד החגים כבר לא נשארו חתיכות של פילה דג אפילו בפריזר. למזלי היו לי במחסן עשרים קופסאות גדולות של טונה. ערבבתי עם ביצים ופירורי לחם ועשיתי מהן קציצות"…

    אני נדהמת מהיקף החסד שמתגלה לנגד עיניי וחושבת על כל מאות ואלפי הגיבורות שמתגוררות כאן בשכונה,

    בבית, אחרי התפילה, אני שומעת את סיפורו המופלא של אחד האברכים הישראלים שמתגורר פה. אברך בעל משפחה צעירה שאירח בשמחה ובנדיבות עשרות אנשים מבלי שידע מהיכן יכסה את ההוצאות. והנה, במוצאי שמחת תורה הוא נכנס לחשבון הבנק ומגלה החזר מס הכנסה בסך 5,000 דולר. בדיוק הסכום אותו הוציא על הוצאות החג. מסתבר שהקב"ה לא נשאר בעל חוב ומחזיר בנדיבות לכל אלו שעושים באמונה עבור אורחיו!

    הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו.



    0 תגובות