אנו בעיצומו של חג הסוכות. חג בו אנו מזמינים אושפיזין לסוכתנו, מארחים תחת קורת סככנו, חולקים את סעודתנו עם משפחתנו ועם אחרים שאינם משפחה.

כמה נכון וחברתי הוא הרעיון היהודי המסורתי הקדום והיפה הזה. אך בשעת חשבון נפש של פוסט יום כיפור על כולנו לשאול את עצמנו אם מדינתנו היקרה מהווה גם היא סוכה אחת גדולה לכל בית ישראל.

האם כולם מוזמנים לסכוך תחת קורתה ולהנות מצילה? האם אנו מזמינים כאושפיזין את כלל בית ישראל? כנראה שהתשובה היא לא. כנראה שהמנהג היהודי החשוב הזה לא מתקיים הלכה למעשה תחת סככה של מדינתנו.

אז אמנם עבר לו כבר יום כיפור, ולמרות היותי באופוזיציה, הרי שכח״כ אני חש אחראי ורוצה לבקש סליחה ומחילה מכל אלה שהמדינה לא מתייחסת אליהם כראוי.

ממחוסרי הדיור, מילדים שחיים מתחת לקו העוני והולכים לישון רעבים, מזוג צעיר שעובד אך לא מצליח לסיים את החודש ויכול רק לחלום לקנות דירה, מניצולי שואה רבים מדי שחיים בעוני ולעיתים בחרפת רעב ומחסור בתרופה, ממובטל או מובטלת שלא יכולים לכלכל את ילדיהם בכבוד, מקהילת יוצאי אתיופיה שמנסה להשתלב ונתקלת בחסמים ובגזענות, מאותם חולים שנאלצים לישון על מיטה במסדרון בית החולים, מהמורים, האחיות והשוטרים שמקבלים שכר מבייש ותגמול מביך תמורת עבודת קודש, מעובדים רבים מדי שמקום עבודתם נסגר והם מושלכים לרחוב, מהפריפריה ושכונות המצוקה שמהווים מדינה שלישית בתוך מדינה מפותחת. מכל אלו אני מבקש סליחה, סליחה ומחילה.

אסיים בתקווה קטנה, שיבוא יום ונבנה כאן סוכה אשר בין קורותיה ירגישו כולם טוב, יהנו מצילה ופירות יה באופן שיוויוני וראוי יותר לעם ש״כל ישראל ערבים זה לזה״ הוא אחד מיסודותיו.

חג שמח