יש המון פוטנציאל חיובי לזמן החופשה ו"בין הזמנים", ובדרך כלל הכל עובר ללא תקלות. אבל עם זה, לצערינו, כל שנה אנחנו שומעים על אסונות, במיוחד במים. ידוע ש"אין סומכים על הנס", ולכן עלינו לעשות כל מאמץ לשמור ככל האפשר על שלומם וביטחונם של ילדינו.

תכירו את שיטת הזוגות – The Buddy System של גב' נעמי ברודנר שעלתה היום לספר על השיטה בתוכנית 'הפוך על הפוך' עם הרב משה בן לולו.

שיטת הזוגות נמצאת בשימוש כבר מזה עשורים רבים ויעילותה מוכחת. בארה"ב חובה להשתמש בה ברוב ההזדמנויות הרשמיות של פעילות במים. היא יעילה כל כך בהצלת חיים, עד שמשתמשים בשיטה גם בטיולים ובמסלולי הליכה, והיא אפילו נמצאת בשימוש בצבא של ארה"ב, כולל בחיל האוויר! כללי השיטה קלים ליישום ויכולים להציל חיים. הנה הם לפניכם:

• לכל הילדים הנכנסים למים נערכת בחינה לבדיקת יכולת השחייה שלהם, כדי שאף ילד לא ייכנס למים עמוקים מדי עבורו. ('עמוקים מדי' הוא מושג יחסי בהתאם לגיל הילד, גובהו ורמת השחייה שלו. מים שאינם 'עמוקים מדי' עבור ילד בן עשר, עלולים להיות עמוקים מדי לילד בן שבע!)

• הרעיון העקרוני של שיטת הזוגות הוא שכל קבוצת הילדים (או קבוצת בני הנוער ואף מבוגרים יותר!) מתחלקת לזוגות, וכל זוג עובד כיחידה אחת. הזוגות מחולקים לפי גיל ויכולת. זאת אומרת שהילד אינו אמור ללמד את בן הזוג שלו או לעזור לו, כי היכולות שלהם דומות. המטרה בחלוקה זו היא למנות כל ילד כאחראי לבן זוגו, כלומר אחראי לדעת היכן בן זוגו נמצא בכל רגע נתון, ואם מתעוררת בעיה הוא אחראי לקרוא לעזרה.

לדוגמה, דוד חייב לדעת היכן שמוליק ושמוליק חייב לדעת היכן דוד בכל רגע נתון. אין הכוונה שאסור להם לשחות על אף שבזמן השחייה הם אינם רואים את בן הזוג, אבל כל כמה דקות הם חייבים לבדוק ולראות היכן בן הזוג נמצא. אם מכורח הנסיבות יש בני זוג שיכולת השחייה שלהם אינה שווה, על בני הזוג להימצא במקום שמתאים לילד עם היכולת הנמוכה יותר.

• לפני הכניסה למים משגיח מבוגר מחלק את הקבוצה לזוגות, סופר את הזוגות ורושם את שמותיהם ומספריהם ברשימה. לאחר מכן הוא מסביר לילדים שייערך "מסדר זוגות" בכל פרק זמן קבוע (עשר דקות הוא פרק הזמן הארוך ביותר האפשרי). הוא אומר להם מה יהיה הסימן – כגון שריקת משרוקית ארוכה או שתים-שלוש שריקות כאלה ואז קריאה בקול רם: "זוגות!" לשמע הסימן יהיה על כל הזוגות להגיע לקצה הבריכה, לתת יד לבן זוגם ולהרים את ידיהם המושטות באוויר. באותו זמן מבוגר אחד סורק את המים לוודא שאין ילד מתחת לפני המים ומבוגר אחר עורך "מסדר זוגות". אם נוכח במקום רק מבוגר אחד, הוא סורק את המים תחילה ולאחר מכן עורך את המסדר.

• אם בספירה עד 10 היו ילדים שלא הספיקו למצוא את בן זוגם, נוזפים בהם על שלא היו אחראיים לשלום בן זוגם ומזהירים אותם שאם הדבר יתרחש שנית הם יאלצו לעזוב את שטח הבריכה, משום שאם בני הזוג רחוקים מדי זה מזה, יעילותה של השיטה מתבטלת.

למשגיח יש רשימה של שמות בני הזוג ומספרם, והוא משווה את מספר הילדים בשטח הבריכה למספרם ברשימה. אם מישהו או זוג חסר, על כל הילדים לצאת מהמים ולהישאר עם בן זוגם, והצוות מחפש את הילד או הילדים החסרים עד להמצאם. כאשר ברור שהמים ריקים ושכל הילדים נמצאים, הילדים יכולים לחזור למים ולהמשיך בפעילות.

• אם אחד הילדים רוצה לעזוב את שטח הבריכה לשתות, להתקשר, להתפנות וכד', בן זוגו חייב לבוא אתו. אסור להם להיפרד בשום אופן!

• אם אחד הילדים אינו רואה את בן זוגו ואחרי חיפוש של דקה עדיין אינו מוצא אותו, הוא מודיע על כך מיד למשגיח מבוגר כגון מדריך או מציל. זהו גם הכלל אם ילד רואה את בן זוגו נקלע לבעיה. הוא אינו מנסה להציל את בן הזוג בעצמו (דבר שעלול להיות מסוכן עבור שניהם) אלא מודיע מיד למבוגר אחראי.

סקירת כללי השיטה מוכיחה מיד כמה היא חשובה ויעילה. יש להדגיש שהעובדה שנמצא בשטח מציל או מבוגר אחראי אחר אינה מספיקה, ואינה מהווה סיבה להימנע מהשימוש בשיטה. הדבר נכון במיוחד למקרים שבהם יש אנשים רבים בשטח הבריכה, משום שהצפיפות מקשה על הריאות וכן מגבירה את תנודות המים, שגם הן מקשות על ראיית השטח שמתחת לפני המים. אולם גם כאשר יש מספר קטן יותר של שוחים ויש מציל, יש להשתמש בשיטה, משום שהמציל הוא רק בן אדם ודעתו עלולה להיות מוסחת, אפילו מסיבה טובה כגון עזרה למישהו שזקוק לו. שיטת הזוגות מאפשרת מעקב פרטני על כל שוחה ושוחה.