שבעה עשר בתמוז. כל השנה התאריך הזה מגיע וכמו בכל שנה שהוא מגיע הוא מנחית אותי מחדש לקרקע המציאות, להבנה שההיסטוריה תקפה לתמיד וגל עד הוא לא רק אנדרטה לעבר אלא בעיקר דרך חיים לעתיד.

אז נכון שגם בספירת העומר נוהגים שלא לשמוע מוזיקה, אך יש הבדל גדול ביניהם, לספירת העומר אנחנו נכנסים מתוך ימים של שמחה וחג ואילו לי"ז בתמוז אנחנו נכנסים בפתאומיות באמצע החיים ללא הקדמה או תהליכי הכנה.

אבל הי"ז בתמוז הנוכחי של שנה זו תשע"ה מסמל בעיניי משהו אחר משהו שונה, משהו כואב יותר משהו אמיתי יותר, כי י"ז בתמוז השנה הוא מגיע עם הכנה, מגיע עם הקדמה. י"ז בתמוז השנה הוא חורבן אחר ותקומה חדשה, להגיע לי"ז בתמוז אחרי שראיתי אב סופד לבנו שנרצח בפיגוע ועומד ברגע קשה וכואב זה וזועק מקירות ליבו 'גם מאחורי הדברים הקשים העוברים עליך אני עומד' ומבטיח לאלוקים אני עומד אנחנו נעמוד אנחנו נמשיך להאמין.

קשה! קשה להבין את התופעה, אבא… בן… ביניהם חוצצת טלית, והרבה דמעות, כמה כדורי רובה ויד רצחנית על ההדק הפרידו ביניהם, וכאן בזמן זה שיש לו הזדמנות שונה לדבר עם אלוקים להיות ישיר וכנה ולהגיד לו את כל האמת מתוך הלב, ואז הוא אומר את האמת! האמת שלו האמת שלי האמת שלך האמת של כולנו…

אני מאמין באמונה שלימה.

זה הי"ז בתמוז שלי השנה.
מלאכי בן אליעזר רוזנפלד הי"ד לא היכרתיך אבל אני מכיר אותך היטב!!!