בצלאל קאהן, מנהל התוכניות והחדשות של "קול חי", שהה בשליחות עיתונאית במשך עשרה ימים ביבשת ארה"ב, וראה מקרוב קונפליקטים ופריחה, עולם שלם ומשגשג של תורה וקמילה של גופים שבעבר נאבקו נגד היהדות. גם את מאזיני "קול חי" בניו-יורק הוא פגש, ואפילו הצטלם בחזית בניין 770 החב"די (התמונה נגנזה). פרק ראשון בסדרה.
• •
ארצות הברית של אמריקה. יותר מסביר להניח, שרבים מקוראי השורות הבאות דרכו אי-פעם ביבשת זו, היבשת של המדינה שעד לא מכבר ניהלה את העולם, ובימי שלטון אובמה עומעם מעט זוהרה. אבל לי, כעיתונאי שנים רבות, זו הפעם הראשונה בניו-יורק.
גוונים רבים לה לארצות הברית. יש בה את הקהילות החרדיות, שלפי הערכות שונות מונות יותר ממספר החרדים בישראל. יש בה את ה"אורתודוכסים", כלומר יהודים דתיים וחילונים (וכמובן החרדים בתוכם), ויש בה את הרפורמים והקונסרבטיבים, שלמיטב הבנתי וראייתי בשטח, אלה תנועות שהולכות ונכחדות ביבשת אמריקה.
[1]בתפילת שחרית של ראש חודש בבית הכנסת בית ישראל בווסט סייד של מנהטן, עם עמיתי רונן כץ
קשה לבחור את התמונה, בה"א הידיעה, ממסע בן עשרה ימים בניו-יורק וניו-ג'רזי. זו יכולה להיות תמונה של מגדלי הענק, המשכרים והמסחררים של מנהטן, ואולי חנויות היוקרה שבה. יתכן והתמונה היא זו של בתי הכנסת של עשירי מנהטן ובעלי העסקים היהודים שבה. או אולי של פלטבוש החרדית ואולי של בורו פארק החסידית. גם ויליאמסבורג הסאטמרית (זלונים) באה בחשבון. או עיירה שכוחה, ציורית ומדהימה, בניו-ג'רזי, או הישיבה בריוורדייל שבברונקס.
[2]
ואולי התמונה בה"א הידיעה היא זו שצולמה באחד מתשע בתי המדרשות של "בית מדרש גבוה" דלייקווד, בה נראים חליפותיהם ומגבעותיהם של 1,200 התלמידים החובשים את ספסלי אותו בית מדרש (מתוך כ-7,000 תלמידי הישיבה). ואולי-אולי, יאמר לי בשלב כלשהו אחד מחבריי הישראליים בניו-יורק, אולי התמונה, בה"א הידיעה, היא זו שצולמה בחזית המרכז העולמי של חסידות חב"ד, 770, קראון היטס. מול הבניין ניצב לו ביום רביעי בבוקר עיתונאי חרדי, בוגר ישיבות ליטאיות, שעשה קילומטרז' נאה בכמה כלי תקשורת, מתוכם כ-12 שנים ב"יתד נאמן" הליטאי.
[3]אחת ה-תמונות – מלתחה באחד מבתי המדרש בלייקווד, לחליפותיהם ומגבעותיהם של תלמידי הישיבה
כאן המקום להדגיש: עיתונאי, כל עיתונאי, מחזיק בהשקפת עולם. אם הוא שומר מצווות, היא לבטח עוצבה בישיבות בהן למד או בחצר החסידית אליה הוא משתייך. כמי שמשתייך באופן מוצהר לציבור הליטאי, היה זה בעיני מחזה מעט סוריאליסטי לראות את עצמי מצטלם בחזית בניין 770 ולאחר מכן בתוך בית המדרש החב"די, הומה האדם בשעה 11 בבוקר במניינים של שחרית. ליטאי לא יבין את התפילה המאוחרת הזו. היה זה סוג של חלופה לנסיעה אחרת שכמעט התבצעה: ביום שישי הייתי אמור להגיע לציון הרבי מחב"ד בקווינס. למחרת, ג' בתמוז, חל יום פטירתו. אבל מחשש להגעה באיחור למקום שהותי בשבת-קודש, הנסיעה הזו בוטלה.
[4]עם חברים ומאזינים בניו יורק
ואולי האירוע המעניין מבחינתי (שלא צולם) אירע דווקא לילה אחד לפני המראתי חזרה לישראל. היה זה בשעה די מאוחרת. שרגא, תושב מונסי, הוא מאזין ותיק של "קול חי" בארה"ב. כשהתגורר בבורו-פארק היה מאזין לשידורי "קול חי" באמצעות ערוץ רדיו מקומי שמעביר חלק משידורי התחנה בניו-יורק ובאמצעות אתר "קול חי". כשהושקה האפליקציה החדשה לפני חודשים אחדים, לא היה מאושר ממנו. הנה, הוא יכול להיות מחובר למתרחש בארץ ולשידורים שלנו, כל הזמן, גם בדרכים.
[5]בחזרה משחרית, למרגלות מגדלי הענק במנהטן
בהגיעי לארה"ב, נודע לו שהגעתי לתפוח הגדול. לא הכרתי אותו קודם, מעולם לא שוחחתי איתו ולא היה לי כל קשר אליו. עוד אחד ממאות אלפי המאזינים שלנו. וכשנחתתי, התרגשתי לקבל ממנו הודעה כתובה בהאי לישנא (הושמטו כמה מילים): "ברגשי כבוד ושמחה נקדם בברכה את האי גברא רבה וכו', בצלאל קאהן, מנהל התוכניות ברדיו קול חי הקדוש (כך במקור), לרגל בואו לבקר בארצינו ניו יארק, יהי בואו לברכה. שרגא מניו יארק בשם כל מאזיני רדיו קול חי".
[6]הכי בני ברק שיש – עם שקית קול חי ברחובות מנהטן
בימי שהותי התכתב איתי שרגא כמה וכמה פעמים. התברר שהוא אכן מאזין קבוע ומסור של "קול חי". לפיכך, לא יכולתי לסרב בקשתו, לילה לפני המראתי, להיפגש עימי מאוחר בלילה. ניסיתי להשתמט בטיעון של עייפות, אך שרגא התעקש: "אני רק רוצה להגיד לך שלום לפני שאתה חוזר. רציתי פעם לשמוע את הקול שלך ולא באמצעות האפליקציה". מול טיעון-מחץ כזה לא יכולתי לסרב.
[7]
כאן המקום להפוגה קלה, והגיע הזמן לספר על המארחים שלי: זאבי גרין (שם בדוי), ישראלי שמתגורר בפלטבוש, נרתם להיות "האיש שלנו בניו-יורק" כשיש צורך בדיווחים מיוחדים לרדיו. מזה זמן רב הפציר בי להגיע להתארח אצלו. גם הוא, כמו שרגא, מאזין קבוע של "קול חי", ובביתם הצנוע של אנשי החסד המדהימים, ברוך וחני סטניצקי, התארחתי בחלק מימי שהותי בארה"ב.
[8]בעיירה ריוורדייל
כששרגא הגיע להיפגש איתי באישון לילה, קראתי לזאבי. היה זה מפגש פסגה של שני בכירי מאזיני הרדיו בניו-יורק, לשיחה על התחנה, שידוריה, מגישיה ומאזיניה בתפוצות. התברר לי בימי שהותי שם, שהם לא היחידים. כמעט בכל מקום בניו-יורק בו הצגתי את עצמי – אנשים פיזמו לי את "קול חי תמיד אתי".
• •
נסעתי לניו-יורק במסגרת "פרויקט מנהיגות לאנשי תקשורת" של ארגון "גשר, במטרה להכיר מקרוב כלי תקשורת יהודיים ומנהיגי קהילות. עשרת הימים בארה"ב הניבו כ-700 תמונות, מסוגים שונים, במקומות שונים, באירועים שונים. הכי קל היה לסכם מסע עיתונאי כזה בכמה תמונות. לקחת תמונה מכל מקום בו ביקרתי, מכל מקום בו שהיתי, לכתוב טקסט קצר ככיתוב-מלווה, וליצור סדרה של 30 תמונות כאלה.
[9]בתפילת מנחה באחד ממגדלי המשרדים במנהטן
נדמה לי שראוי יהיה לנתח ולכתוב על כמה דברים חשובים שראו עיניי ושמעו אוזניי בארה"ב. בסדרת המאמרים שאפרסם בימים הקרובים בעז"ה, אנסה להעלות על הכתב – יותר בתמונות, פחות במלל – כמה וכמה נקודות הקשורות ליהדות ארה"ב: עולם הישיבות הפורח (בלי איום של גיוס לצבא), האם קיים קונפליקט בין החרדים החסידיים ובני התורה לבין אלה שמוגדרים לעיתים כ"מודרניים", דתיים ואחרים; הרפורמים והקונסרבטיבים, שלמיטב הבנתי הולכים ונכחדים בארה"ב; וגם על מנהטן, מרכז העולם העסקי, מול כל השאר, כל העולם הקטן.