כשישבתי על כיסא האיפור, מפקירה את פני בידיה המנוסות והאמונות, עלתה הפתעה על פניה שעה שקראתי בשמה. "איך את זוכרת את שמי?", שאלה. כיהודיה טובה, עניתי אף אני בשאלה: "איך אוכל לשכוח ולשנינו אותו שם? זאת נוסף על העובדה שהסיפור שסיפרת לי על אובדן בנך, נחרת עמוק בזיכרוני ואני נושאת אותו בליבי.

הפעם האחרונה וגם הראשונה בה פגשתי את מירי, המאפרת הקשישה של רשות השידור, הייתה שנה קודם לכן, באותו חדר איפור ממש. גם אז הוזמנתי לאותה תוכנית בעניין אחר ומירי הייתה זו שאיפרה אותי.

הפעם הגעתי על מנת לספר את סיפורו של ספרי 'פרשה באהבה'. באתי להראות כיצד אנו שואבים פעם אחר פעם כוח מפרשת השבוע וכיצד הוראות הרבי מלוות אותי בכל צעד ושעל בחיים. הבהרתי עד כמה חשוב ללמוד ולעיין בפרשיות השבוע ואיך אפשר "לחיות את הזמן" שנה אחר שנה.

כאשר הסתיים הראיון, לא יכול היה המפיק להתאפק ואמר לי: "לפני יותר מעשרים שנה התראיינה אצלנו אישה שגם שמה היה שניאורסון. גם היא גרה בכפר חב"ד והיו לה יותר מעשרים ילדים. יש לכן קשר משפחתי?".

לאחר שאישרתי את הקשר המשפחתי שלי ושל עוזית שניאורסון, לא יכולתי להתאפק ושאלתי את אותו מפיק שאלה שניקרה במוחי שנים רבות מאותו ראיון שהיכה גלים במשפחה:
– תגיד. לא חשבתם כאשר שאלתם אותה שאלה כה לא ראויה?
– מה? על מה את מדברת?
– שאלתם אותה האם היא זוכרת את שמותיהם של כל ילדיה.
– נו, אז?
– אם מורה בכיתה א' זוכרת את שמות כל תלמידותיה ומפקד כיתה זוכר את שמות כל חייליו, אימא שנשאה את ילדיה תשעה חודשים ברחמה, לא תזכור את שמותיהם, את תאריכי הלידה שלהם ואת כל מה שכל אחד מהם אוהב לאכול? וכי מי שבחרה להקים משפחה ברוכת ילדים נחשדת בדמנציה?!

***
פרשת השבוע – פרשת בהעלותך – עושה לנו סדר בתפקידיה המכובדים של האישה בבית והאחריות הרבה המוטלת עליה. כן. הטבת הנרות והדלקתם אינה עוד מלאכה שנעשית בדרך אגב, היא מלאכה מרכזית שמשקפת את תפקידה האישה בביתה ומשפחתה.

כאהרון הכהן בשעתו מדליקה האישה את הנרות באופן של "בהעלותך" – שתהיה שלהבת עולה מאליה. כל אחד מבני ביתה הוא נר להאיר והיא זו שמיטיבה, מדליקה ומאירה.

כמו משה רבנו בשעתו, שעה ש"עשה" את המנורה, גם האישה עמלה לשבר את טבע המידות (על ידי הכאה בקורנס), וזאת באמצעות תפילותיה הרבות שיהיו בני ביתה, ילדיה ובעלה, חדורים ביראת שמים באופן כזה שיאירו כ"רשפי אש", כמו הזהב הנוצץ לנוכח הנרות המאירים.

האישה עמלה כל העת על מנת ששום דבר רע לא ידבק בילדיה, בבני ביתה, והיא פועלת שיהיו כולם "זהב טהור", ללא סיגים ותערובות. היא גם מודעת לעובדה שיש לה את הכוח לצאת ולהוציא איתה את ילדיה ממצבים שליליים שעניינם ירידה וראייתה את משפחתה היא ראייה חיובית מכף רגל ועד ראש – "עד ירכה עד פרחה מקשה היא".

***

האישה היא זו שמביאה חיים לעולם. היא זו שמעצבת אותם והיא זו שמביאה ברכה אל תוך הבית. שהרי כבר אמרו חכמינו זיכרונם לברכה: "לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו. שנאמר: 'ולאברם הטיב בעבורה'".

האישה היא זו שמדליקה את המנורה בבית. הדלקה באופן של "נר ה' נשמת אדם", באופן שתהא שלהבת עולה מאליה, ואור זה שעליו עמלה לאורך השנים, ימשיך ויאיר לדורות הבאים.

בסופו של אותו יום צילומים מתיש, שבתי לחדר האיפור כדי לקחת את תיקי ולמהר לביתי. נדהמתי כאשר נכנסתי לחדר שהיה שליו ושקט באופן מוזר. אל מול עיני נגלה המחזה הבא: המפיק מיודענו ישב במרכז החדר ובידו שולחן ערוך הרב(!), המאפרות ישובות סביבו ומאזינות ברוב קשב להלכות אותן הוא מקריא מתוך הספר…

"אל תראי אותנו ככה. בכל יום אנחנו מקדישים עשר דקות ללימוד הלכות. פעם בשבוע מגיע לכאן הרב שמלמד אותנו שיעור תניא", אמר לי המפיק הנבוך.

תודה דודה עוזית. שלהבת עולה מאליה, כבר אמרתי?

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו [email protected]