השר לביקורת עצמית

-מראיין: במסגרת סבב המינויים החדשים בממשלה המי-יודע כמה של ישראל, אני מבקש להכיר שר חדש וטרי שנכנס היום לתפקידו. השר ישראל ישראלי. שלום.

– השר ישראלי: מה שלום? איזה שלום? למה ישר שלום? רק נכנס שר חדש לתפקיד- וטראח! כבר אתה מנחית עליו "שלום". אתה יודע כמה אחריות יש במילה הזאת? מה הקשר בין שרים לאחריות על "שלום"? אני יודע שהאחריות שלי היא רק על התחום של המשרד שלי. וזה ממש לא שלום. אז בבקשה לא להתנפל. תנו למרואיין מאה שניות של חסד!

– מראיין: סליחה כבוד השר. לא הייתה לי כל כוונה להפיל עליך שלום כבר בתחילת הראיון. תוכל בבקשה לספר מה בדיוק תחום האחריות של המשרד שלך?

-השר ישראלי: טוב תראה, עכשיו שכבר אמרת שלום, זה לא הוגן להתעלם מזה. באופן אישי אני לא חושב ש-"שלום" זו הבעיה הכי גדולה כרגע.   מצד שני, יש כל-כך הרבה בעיות כל-הזמן שמגיע רגע שהאזרח אומר לעצמו שלא יתכן שנשאיר את ה-"שלום" בתחתית ערימת הבעיות במשך יותר מדי שנים. אבל מה אני מבין בפתרון בעיות. כמו שאמרתי בתשובה הקודמת לשאלה שלא שאלת. אני אחראי רק על התחום שלי.

– מראיין:  אולי תואיל בבקשה בטובך לגלות לכולם מה בדיוק התחום שלך?

– ישראל ישראלי: אני לא לגמרי בטוח, כי רק היום נכנסתי רשמית לתפקיד אחרי שהיה ברור שאף אחד אחר לא רוצה אותו. אני שר הביקורת.

– מראיין: סליחה?

-השר ישראלי: לא, לא. סליחה זה השר לענייני התנצלות. והוא עובד קשה מאד. מרגע שהוא נכנס למשרד שלו הוא לא מפסיק להתנצל. קודם בפני השרה היוצאת בגלל  שלא לחץ לה יד, אחרי זה בפני מנכ"ל המשרד על זה שלחץ לו יד חזק מדי, ומיד אחרי הנאום הראשון כשאמר בטעות שהגיע הזמן להפסיק להתנצל בפני העולם- והבין שבמשפט מיותר אחד ביטל כמעט שמונים אחוז מהמשרד שלו.

– מראיין: אבקש את סליחתך אבל עדיין לא הבנתי על מה בדיוק אתה אחראי…

– השר ישראלי: למה שתבין? אתה חושב שאני מבין?! מה הבעיה בלהעביר ביקורת?!

– מראיין: זה תחום האחריות שלך, ביקורת? הרי יש את מבקר המדינה!

– השר ישראלי: אה, כנראה שלא הבהרתי את עצמי מספיק טוב בתשובה הקודמת. זה קורה לי הרבה מאז שמוניתי לשר. כנראה זה בגלל שאנחנו כל-כך מפחדים מזה שהראיון יגמר לפני שהקוראים או המאזינים יבינו שבעצם לא אמרנו שום דבר חדש. אז אם לא הבנת- אני השר לביקורת עצמית. התפקיד שלי זה להעביר ביקורת על יוזמות שאני בעצמי יזמתי- ומיד אחר-כך לבטל אותן. זה אולי נשמע פשוט- אבל תאמין לי שזה הרבה יותר מסובך מאיך שזה נשמע.

– מראיין: אני לא ממש מבין כדי להאמין. אם אתה מבקר את מה שאתה יוזם – אז למה בכלל צריך תפקיד כזה? הרי בלאו-הכי אתה מבטל כל דבר בסוף!

-השר ישראלי: מה זאת אומרת למה צריך תפקיד כזה? מישהו הרי חייב להעביר ביקורת על ההתנהלות הלא נכונה של כל מה שהולך עקום במדינה הזאת! הרי זה לא יתכן שכל פעם יש בחירות, מתקבלות החלטות שהופכות לחוקים- ואחרי כמה זמן באים המון אנשים ומעבירים עליהן ביקורת.. ובסוף מבטלים אותן. אז אחרי שזה קרה יותר מדי פעמים- ראש הממשלה החליט שהבעיה היא שהרבה יותר מדי אנשים מעבירים ביקורת על ההחלטות שקבלו מעט אנשים. ואם ככה- אולי יהיה יותר חסכוני שאת הביקורת הזאת יעביר אדם אחד. אה, ושאותו אדם גם יהיה אחראי לבטל את הסיבות שבגללן כל-כך הרבה אנשים נהיו ביקורתיים מלכתחילה.

-מראיין: אבל למה שזה שהעביר ביקורת גם יבטל את מה שהוא עצמו יזם וקידם?

– השר ישראלי: כי בתור שר אתה חייב שתהיה לך עוד סמכות חוץ מאשר להעביר ביקורת. הרי במדינה יהודית ודמוקרטית כמו שלנו- כל אזרח יכול להעביר ביקורת על מה שקורה פה, ואחר-כך לא לעשות עם זה שום דבר. אז חשבתי שהדבר הכי טוב לעשות עם משהו שהעבירו עליו ביקורת- זה לבטל אותו!

– מראיין: אבל אין בזה שום היגיון!

-השר ישראלי: ובזה שיש כל-כך הרבה שרים לענייני ביטחון רק בשמות שונים יש היגיון? ושיש שרה אחת שאחראית בבת אחת על צעירים, מבוגרים, שוויון מגזרי וקידום של כולם בחברה בלתי אפשרית בלי שאחד יבוא על חשבון השני זה הגיוני? והעובדה שחבר-כנסת שהגיע מקום ראשון בבחירות המקדימות במפלגתו נאלץ להסתפק בשאריות משרדים שאחראים על דברים שאין להם שיעור- זה לא נשמע כמו משהו שצריך היה לבטל עוד לפני שכולם ידעו עליו? הרי אם הכל היה הגיוני במדינה הזאת- מבקר המדינה לא היה צריך להיות שופט בדימוס- אלא אזרח אלמוני שכותב טור שבועי באתר אינטרנט פופולארי.

– מראיין: אז אחרי כל הביקורת הזאת, אתה פשוט מתכוון לבטל את הכל?

-השר ישראלי: לא. נראה שהמדינה הזאת נהנית מטעויות שכיף לבקר. ואני בהחלט לא שופט…