1.

זה התחיל בזה שעיתון "מעריב" החל לגלות סימני ימניות, כשהוא היה עדיין בשליטה של משפחת נמרודי. כשאני אומר סימני ימניות בואו לא ניסחף, הוא פשוט סיפר פחות שקרים על הימין, לא משהו מעבר לזה.

בתגובה, 'ידיעות' היה חייב להיות עוד יותר שמאל ממה שכבר היה. והחל להציק לימין עוד יותר מכפי שהציק לפני כן.

כלומר, הוא לא היה ממש ח י י ב אבל כנראה מישהו שמבין במיתוג ייעץ לבעליו לנהוג כך. (והם ממילא לא היו אנשי ימין כך שההחלטה המקצועית באה להם טוב).

הם ערכו על נתניהו תחקיר מכוער על איזה חוב שהיה חייב (או לא) לקבלן הובלות בשם אבנר עמדי. את הסכסוך הקטן הזה הם מינפו בצורה שהציגה את נתניהו ורעייתו כנוכלים וגנבים.

התוצאה של זה שהליכוד סולק מראשות הממשלה ואהוד ברק עלה לשלטון.

ב'ידיעות אחרונות' חגגו את מפלתו, הם חשבו שהמהלך הזה יגביר את כוחם ואיש לא יעמוד עוד בפניהם.

אז הם חשבו. רבות מחשבות.
זו היתה התחלה של דרך, שסופה תהיה קריסתו של "ידיעות אחרונות".
בהמשך תבינו מדוע.

2.
אהוד ברק עלה רק לשנה וממשלתו נפלה. היא נפלה בגלל משחן שהועבר בשבת וברק שהיה בטוח שזה יביא לו אהדה בקרב התקשורת. הוא צדק. באמת זה הביא לו אהדה בקרב התקשורת, אבל רבות מחשבות. המשחן הזה הוריד לו את האהדה בקרב הח"כים החרדים שהפילו את ממשלתו.

עם נפילת ממשלת ברק בסוף שנת 2000, ביטא נתניהו שאיפה לחזור לפוליטיקה. על פי החוק, התפטרות ברק הייתה אמורה להוביל לבחירות לראשות הממשלה בלבד. אך נתניהו שהיה המועמד המוביל דרש שיתקיימו גם בחירות לכנסת, משום שטען שאם הרכבה לא ישתנה, לא תתאפשר הקמת ממשלה יציבה. ש"ס, שלא רצתה להסתכן בירידת כוחה, (17 מנדטים, השג חסר תקדים) סירבה לתמוך בפיזור הכנסת, אך סייעה להעברת חוק שאיפשר לנתניהו להתמודד בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה. נתניהו החליט שלא להתמודד. חשב שיוכל לכוף על כולם את רצונו.
אז הוא חשב. רבות מחשבות.

המחשבה הזו היתה משגה פוליטי שהובילה לעלייתו המפתיעה לשלטון של אריאל שרון, שנחשב באותה עת ל"בלתי בחיר" ולפופולרי פחות מנתניהו. נתניהו הסתפק בתפקיד שר האוצר.

3.
אריאל שרון עלה לשלטון. וידיעות אחרונות הוא זה שגרם לו להפוך את עורו על ידי פרסום תחקיר פרשת "האי היוני" שבו נחשדו שרון ובניו במעשים פליליים.

שרון שראה מה שעשו לנתניהו על קבלן הובלות שחשב שנתניהו חייב לו, הבין היטב מה יקרה לו כשהפרשה שלו תיחקר עד תומה. לכן הפך את עורו, ביצע את ההתנתקות ולמעשה גרם ל'ידיעות אחרונות' לשלוט על המדינה –דרכו.

ובינתיים נתניהו כשר אוצר יכול היה להביט ולהבין איך העיתונות בראשות 'ידיעות אחרונות' מנהלת את המדינה. הוא כבר תכנן את המהלך שיאפשר לו לשוב לשלטון ולהחזיק בו.

ב-2005 שב לפוליטיקה ולראשות הליכוד, ובמקביל תכנן את צעדיו. הוא הבין שכדי להחזיק בשלטון חייבים לפצח את הכוח של 'ידיעות אחרונות'. לא ברור מי בא למי אבל מה שכן ברור שהוא נפגש הרבה עם אחד שלדון אדלסון, אחד שיש לו כסף לקנות דברים. אנשים למשל.

4.
בשנת 2007 קרו שני דברים. נתניהו נבחר לראשות הליכוד מול סילבן שלום והוקם עיתון חדש: "ישראל היום". שם הבעלים: שלדון אדלסון.

למן היום הראשון היה ברור שישראל היום הוא "העיתון של ביבי" כמעט כמו שברור שכל העיתונות הכתובה המשודרת החזותית שייכת לשמאל.

מצבה של העיתונות גם כך הלך והורע. אנשים העדיפו את הרשת האלקטרונית בחינם על פני רכישת עיתון בכסף, וכך גם המפרסמים. כניסתו של "ישראל היום" באה להם הכי רע שאפשר. מסתבר שאנשים נוטים לקחת דברים בחינם בלי קשר לדעתם הפוליטית. זה כמובן איפשר לנתניהו להשמיע את דעותיו ולזכות בסיקור הוגן. בעצם, מה פתאום סיקור הוגן. מוטה לחלוטין לטובתו, אבל בחלוקה בין כל כלי התקשורת היה משהו הוגן בסיקור הלא הוגן הזה…

בשנת 2009 נבחר נתניהו לקדנציה שלישית. עיתון 'ישראל היום', הפך למוביל בשוק העיתונות ואיפשר איכשהו לנתניהו להחזיק ראש מעל המים כאשר כלי תקשורת מוביל תומך בו. זה לא מושלם אבל מספיק.

5.
לנוני מוזס, מו"ל העיתון "ידיעות אחרונות", היתה בעיה עם המתחרה שלו, "ישראל היום". זה קורה בכל מקום ובכל שעה. אף בעל קיוסק לא אוהב שפותחים מולו קיוסק חדש. למוזס היתה בעיה גם אם זה לא "מולו". הוא לא רצה שיפתחו בכלל.

מכיון שלנוני מוזס יש כוח, הוא גייס פוליטיקאים לעשות מעשה שאין מקומו בשום מדינה דמוקרטית: לחוקק חוק שיסגור את המתחרה שלו "ישראל היום".
בתחילה איש לא האמין שזה קורה, אבל זה פשוט קרה, 'ידיעות' גונן על ח"כים שתמכו בחוק, שיבח ורומם אותם, ומאידך התקיף כל מי שהעז להתנגד לו. התוצאה היתה שהחוק הועבר בקריאה ראשונה בכנסת, באחת החלטות המבישות בתולדות הדמוקרטיה הישראלית.

ונוני מוזס חשב שסתם את הגולל על הקיוסק המתחרה שקם לו ממול ושמו "ישראל היום".
אז הוא חשב. רבות מחשבות.

נתניהו עשה את אחד הדברים המפתיעים והמבריקים (ואפשר גם להוסיף: המטורפים) שנעשו כאן.
הוא הפיל על עצמו את הבניין. פיזר את ממשלתו הוא ובשביל מה?
בשביל עיתון.

6.
ואז הגיעה הקרב הגדול, זה שהיינו עדים לו בשלושת החדשים האחרונים.

נוני מוזס שזכר היטב את מפלתו הראשונה של נתניהו בגלל קבלן הובלות, חשב לעצמו שכעת כל מה שהוא צריך לעשות זה סיפור טוב, לא משנה נכון או לא, קטנוני או לא. גודל הפונט של הכותרת הוא הקובע ולא הנושא.

'ידיעות אחרונות' החל בבליץ תקשורתי נגד נתניהו. הוא האשים את רעייתו שאספה בקבוקים ולקחה לעצמה את הכסף, או ספות שהוחלפו מהבית הפרטי למעון הרשמי. למקהלה של 'ידיעות אחרונות' התווספו כל כלי התקשורת בתאום מופלא עם ארגון v15 שהשקיע מאות מיליוני שקלים במטרה אחת ויחידה: להפיל את נתניהו.

הם חשבו שאם רק יבליטו את קלונו של נתניהו וישכנעו את הציבור שהוא ראש הממשלה הכי רע לישראל הציבור פשוט יעיף אותו, (והם כבר יטפלו ב'ישראל היום…'
אבל רבות מחשבות…

7.
תצחקו, אבל הציבור באמת חשב שנתניהו ראש ממשלה גרוע, (והאמת גם הציבור החרדי, לא יותר מדי רצה אותו), אבל ברגע שהיה ברור (והיה ברור) שהשמאל רוצה את נתניהו בחוץ, החלו אנשים לחשוב פעמיים.

וככל שהשמאל שיכנע יותר ויותר שזה מה שהוא רוצה, כך השתכנע העם יותר ויותר שזה מה שהוא לא רוצה…

ובעיקר ככל שהציבור חש שלוחצים אותו, שמכריחים אותו, שלא מאפשרים לו לחשוב, שלא נותנים בתקשורת דעה אחרת, זה גרם ל"אנטי".

קחו את עצמכם. ברגע בו תחושו שמישהו מנסה ללחוץ אתכם לסגור , ייתן לכם להרגיש שהדברים לא בשליטתכם, שאתם חייבים לסגור, אתם תזרקו את העיסקה. איש אינו מוכן לוותר על זכותו לחשוב ולהחליט.

ועדיין היו כאלה שאמרו לעצמם: "שב ואל תעשה. אני לא סובל אותו ולא את השמאל שנגדו. פשוט לא אבחר".
בשבילם באו הסקרים…

8.
אלה בלי יוצא מן הכלל נתנו לליכוד ולנתניהו לכל היותר 23 מנדטים ולמחנה הרצוג לא פחות מ-25. כמובן שאלה לא היו סקרים כי אם שקרים. העידו על כך אנשי תקשורת בכירים שקיבלו סקרים על הפרש של 4 מנדטים לטובת הליכוד ופשוט העורכים לא נתנו לפרסמם.

הם חשבו שאם הציבור יראה ש"כולם" מצביעים להרצוג, זה יגרום סחף…

אז חשבו, וגם צדקו. זה באמת גרם סחף… אבל בדיוק לכיוון הפוך מכפי שחשבו. ביום הבחירות הלך הציבור לקלפי הצביע ליכוד והעיף את השמאל וארגון v15 ואת הסקרים, ואת העיתונות החזותית והמשודרת והכתובה בראשות "ידיעות אחרונות" לארבע רוחות השמים…

הימין ניצח. נתניהו ניצח, 'ישראל היום', שבגללו נערכו הבחירות שרד.
אז שימשיכו לחשוב. רבות מחשבות בלב איש ועצת ד' היא תקום!

טורו של חיים ולדר אות חיים מתפרסם במוסף יתד נאמן