לרגל יום ההילולא של אחד מגדולי ישראל, דוד גדנקן מציג 10 דברים שרציתם לדעת על הגאון המקובל רבי עובדיה הדאיה זצ"ל.

א. עובדיה נולד בחג החנוכה (כ"ז כסלו) תר"נ (1889), בעיר חאלב שבסוריה. אביו רבי שלום הדאיה היה דיין ומקובל ידוע,בן למשפחת רבנים שמוצאה מארם צובא. אימו הרבנית שרה. סבו, אבי אביו היה רבי משה חיים וסבו מצד אימו היה רבי יצחק לבטון,ראש ישיבת אר"צ רבה.

ב. כשהיה עובדיה בן חמש, החליטה משפחתו לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בירושלים. החל ללמוד בתלמוד תורה "דורש ציון", בהמשך למד בישיבות "חסד אברהם ו"תפארת ירושלים". בלומדו בישיבות שמו לב רבותיו על התמדתו בלימוד התורה וידעו כי הנער נועד לגדולות.

ג. אביו שהבחין בשקדנותו של בנו עובדיה, שכר את שירותיו של המקובל הידוע רבי שלום בוחבוט כדי שילמד את בנו סודות הקבלה. בהמשך למד אצל רבי יצחק אלפייה ואצל המקובל חכם ששון בכר משה פרסיאדו בעל "שמן ששון". מורו זה עמד אז בראש ישיבת המקובלים "בית אל".

ד. בשנת תרס"ז (בן 17) נשא לאשה את שולמית ביתם של מזל והרב עזרא שבובי שרים. קיבל הסמכה לרבנות. בעת הזמנים הקשים של מלחמת העולם הראשונה נאלץ לברוח לעיר הולדתו חאלב וכעבור ארבע שנים חזר לירושלים.

ה. בשנת תרפ"ג, עת עמדה להיפתח ישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה בירושלים, הוצע לרבי עובדיה הדאיה להיות ר"מ בישיבה. הרב הדאיה לקח על עצמו להעביר שיעורים בעיקר בנושאי הפשט והסוד. שמו יצא למרחקים כמגיד שיעורים מעולה. בו זמנית היה גם פעיל בישיבת "עוז והדר", שהייתה מתיבתא למקובלים במסגרת "פורת יוסף". הלומדים בה נהגו יחד עם רבם להתפלל בנוסח על פי כוונות האר"י זצ"ל. בישבה זו שימש רבי עובדיה הדאיה כשליח ציבור במשך שנים רבות.

ו. בשנת תרפ"ט התמנה כחבר בית הדין של העדה הספרדית בירושלים ובשנת תרצ"ט, הסכים להתמנות כדיין בבית הדין הרבני בפתח תקווה. למעשה כיהן אז כרב הראשי הספרדי בפ"ת. לאחר פטירת אביו, חזר רבי עובדיה לירושלים וכיהן כראש ישיבת המקובלים "בית אל". בתפקיד זה כיהן עד לנפילת העיר העתיקה במלחמת השחרור. הירדנים החריבו את הישיבה.

ז. לימים החליט הרב עובדיה הדאיה לשקם את ישיבת המקובלים והעבירה לפעול על גג ביתו. לצידה הקים ישיבה ללימוד הניגלה וקראה ע"ש אביו "שלום עבדו". לאחר מלחמת ששת הימים חלם הרב להחזיר את הישיבות לעיר העתיקה.

ח. בשנת תשי"א התמנה הרב הדאיה לחבר בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים וכמובן שירת בקודש כחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. לתפקידים אלה נבחר שנית בשנת תשט"ו. כאן החובה לציין כי הרב הדאיה היה פוסק שתמך בכמה החלטות למרות הלחצים עליו . לדוגמא הרב תמך בחום רב בהיתר מכירה בשנת שמיטה ועל כך כתב "והנח להם לישראל שלא להרהר אחרי המכירה ושלא לפרוש מן הציבור,שרב ככל שסומכים על הפוסקים שהנהיגו ענין המכירה וגו'…". בפסק הלכה אחר בתשובה לשאלה שנשאל תמך בזכותה של מדינת ישראל לגבות מסים.

ט. חכם עובדיה הדאיה ניחן בכישרון כתיבה מיוחד במינו. התמיד לכתוב ספרים תורניים, חלקם בנגלה וחלקם בסתר. המפורסם בכתביו הוא ספר השו"ת "ישכיל עבדי". ספר הכולל 8 כרכים עבי כרס. הייחודי בחלק מספרים אלה היא התייחסותו הנרחבת לתקומת מדינת ישראל ולקיבוץ הגלויות בה -כתב "בימינו מצווה עלינו לעשות כל מיני השתדלויות להחשת הגאולה ולהגברת העליה בחינת "בונה ירושלים ה', נדחי ישראל יכנס". בעצמאות ישראל ראה אתחלתא דגאולה.

י. הרב הדאיה זכה בפרס הרב קוק לספרות רבנית מקורי על חלקו החמישי של שו"ת "ישכיל עבדי". בשנת תשכ"ח זכה הרב לפרס ישראל היוקרתי לספרות תורנית. באותה שנה כיבדה אותו העיר ירושלים באות "איש ירושלים". בשבת פרשת "יתרו" כ' בשבט תשכ"ט (פברואר 1969), היום לפני 46 שנים ,בעת תפילת מנחה, החזיר נשמתו לבוראו.

הרב עובדיה הדאיה זצ"ל נטמן בהר המנוחות בירושלים. שם יפקדו היום רבים את ציונו, זכותו תגן עלינו.