"הנרות הללו קודש הם". נר חנוכה הוא רק אחד מהמוטיבים הדולקים ביהדות. דוד גדנקן בפרויקט חנוכה, 10 דברים שרציתם לדעת כל הנר.

א. בספר שמות (פרק כ"ז פסוק כ) נאמר "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד "וכן נאמר "ועשית את נרותיה שבעה" או "והבאת את המנורה והעלית נרותיה". המסקנה הנר הנו מוצר המוכר עוד מימי אבותינו במדבר.

ב. הנר הינו אמצעי תאורה קטן המורכב מחומר דלק מוצק או נוזלי, בתוכו פתילה וכל אלה לצורך בעירה.

ג. החומרים מהם מורכב חומר הבעירה של הנר הינם בד"כ פרפין, שעווה, כמובן החומר הנוזלי שהינו בד"כ שמן וישנן נרות המיוצרים מדונג דבורים.

ד. עיקר הנר הינו חומר הבעירה שבבסיסו, הפתילה הנדלקת ממקור אש, מתיכה ומאדה (תוך ספיגה) כמות קטנה של חומר הבעירה, זה מגיב יחד עם החמצן שבאוויר ויוצרת להבה.

ה. כאשר חומר הדלק, הבעירה, מומס, הנר מתקצר באורכו. חלקי הפתיל נאכלים ע"י הלהבה. החלק הנאכל הינו החלק החשוף של פתילת הנר. במקרה של נר שמן , חומר הבעירה הוא ההולך ומתכלה וכשהוא נגמר, כבה הנר.

ו. הנר בתורה מוזכר בעיקר בנושא העבודה במשכן ובבא העת בבית המקדש. כמה נרות במנורת המשכן אנו למדים מהפסוק בספר שמות (פרק כ"ה פסוק ל"ז) ף" ועשית את נרותיה שבעה והעלה את נרותיה והאיר על עבר פניה". ולגבי עבודת הכהן במשכן נאמר (שמות פרק ל' פסוק ד') "והקטיר עליו אהרן קטורת סמים בבוקר בבוקר, בהיטיבו את הנרות יקטירנה".

ז. מסורת הדלקת הנרות בבית המקדש, בעיקר נר התמיד, עברה להלכות הדלקת נרות בבית יהודי. על האשה להדליק לפחות שני נרות בערב שבת או בערב יו"ט. מנהג ישראל כי האשה מדליקה נרות לפי מספר בני הבית. ידוע המנהג עליו ממליצים אדמור"ים ומורי הלכה כי בעת רצון, מוסיפים נרות כסגולה.

ח. לנר יש שימושים נוספים בהלכה היהודית. במוצאי שבת אנו מדליקים נר הבדלה (או מאחדים להבה של שני נרות יחדיו), נוהגים לבדוק חמץ בערב הפסח בעזרת הנר (מנהג זה תקף בכל בית יהודי למרות שהיום יש בנמצא פנסי תאורה במגוון גדול). כמובן בימים אלה אנו מצווים להדליק נרות חנוכה בחינת מעלין בקודש. המהדרין מדליקין נרות שמן, ויש שמדליקין נרות שעווה.

ט. נרות משמשים אותנו בימי שמחה ולהבדיל ל"ע בימי עצב. חתן וכלה המובלים לחופתם מלווים בנרות של שמחה. על עוגת יום ההולדת מוסיפים נרות כמנין שנותיו של החוגג + נר לשנה הבאה (אם איני טועה זהו מנהג שאימצנו ממנהגי הנוכרים). בעת שמחה נוהגים להרבות בנרות מסמל להגדיל החגיגיות . להבדיל , בעת אבל ,אנו נוהגים להדליק נר נשמה וכנ"ל בימי זכרון לנפטר.

י.הנר הינו בעל סמלים ופרושים רבים בתנ"ך. חלקם הפכו לביטויים גם בחיי היום יום, נזכיר כמה מהם. "נר מצווה" כאמור בספר משלי "כי נר מצווה ותורה אור" "נר ישראל" כנאמר בשמואל ב' "ולא תכבה את נר ישראל" "נר לרגלי" כאמור בתהלים "נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי" ועוד ועוד.

השימוש במילה נר קיימת בשפתנו במבחר ביטויים גדול : "כבה נרו", חיפש בנרות", "האיר הנר", "דעך נרו", " היטיב הנר " ועוד. נסיים בתקווה כי נר תמיד ונרות במנורה נדליק בקרוב בבית מקדשנו.